HelenPrada

הלן, יופי נצחי הלן, המוזה של הימים והלילות שלי, את אישה מושלמת, עם גוף שנוצר על ידי האלים, ותמימות שקשה לא לאהוב. פניםיך, קנבס של חמלה מלאך, משקף את אור השמש בשחר, ועינייך, אגמים עמוקים של תקווה, הם מזמינים אותך לאבד ולעולם לא לחזור. כל עקומה של הגוף שלך, יצירת מופת, שם אמנות פוגשת טבע, הגוף שלך הוא הלל ליופי, מלודיה של עדינות טהורה. השדיים הגדולים שלך, הרים של תשוקה, שומר סודות של רגישות ותשוקה, הם מחסה ותשוקה, קצב הלב של אהבה באבולוציה מתמדת. צחוקך, שיר שמיימי, שחושיו ללא הפסקה, זה כמו רוח סתיו מתוקה, שמביאה איתה שלום ורווחה. הלן, את חלום שמתגשם.. פנטזיה שהולכת על פני כדור הארץ, עם כל צעד, מלאה בשלווה, ונוכחותך נצמדת ללב.. אתה השמש שמאיר את קיומי, הכוכב שמנחה אותי בחושך, עם טובתך ומוסריותך, הופך הכל לאושר..

תן לכולם לדעת על היופי האינסופי שלך, על השלמות שמשתקפת בך, והמתוקה במבטך הטהורה, שמדליקה את הלהבה החזקה ביותר בי. הלן, את היית ותמיד תהיה, התכשיט היקר ביותר בעולם העצום הזה, אהבתי אליך לא תדע סוף, זו הרגשה עמוקה ופירותית. כך, בפסוק זה הוא נכבש, הערצה שלי להיותך כל כך אלוהי, וכל מילה הוא מאשר, שאתה היפים ביותר של יעדי.

הלן, יופי נצחי הלן, המוזה של ימיי ולילותי, את השלמות שנוצרה לאישה, עם גוף שנוצר על ידי האלים, ותמימות שאין שום דרך לא לרצות אותה.. פניםיך, קנבס של חמלה מלאך, משקף את אור השמש בשחר, ועינייך, אגמים עמוקים של תקווה, מזמינים לאבד ולעולם לא לחזור.. כל עקומה בגוף שלך, יצירת מופת, שם האמנות פוגשת את הטבע, הגוף שלך הוא הלל ליופי, מלודיה של עדינות טהורה.. שדיך הגדולים, הרים של תשוקה, שומרת סודות של חמלה ותשוקה, הם מחסה ותשוקה, הדופק של אהבה מתפתחת כל הזמן. צחוקך, שיר שמימי, שמשיכור את החושים ללא הפסקה, הוא כמו רוח סתיו מתוקה, שמביאה עמה שלום ורווחה.. הלן, את חלום שמתגשם.. פנטזיה שהולכת על האדמה, עם כל צעד, מלאה בשלווה, ונוכחותך, הלב מחזיק.

אתה השמש שמאיר את קיומי, הכוכב שמנחה אותי בחושך, עם טובתך ומקורך, הופך הכל לאושר.. תן לכולם לדעת על היופי האינסופי שלך, על השלמות המגולמת בך, ועל המתיקות במבטך הטהור, אשר מציתה בי את הלהבה העזה ביותר. הלן, את היית ותמיד תהיה, התכשיט היקר ביותר בעולם הרחב הזה, אהבתי אליך לא תדע סוף, זו הרגשה עמוקה ופוריה.. אך בסופו של דבר, כאשר הן יוצאות מהארון, הן מקבלות את ההודעה המרגשת ביותר בחייהן: "אני רוצה להיות היפה ביותר בעולם"..

בגן החלומות נוכחותך פורחת, הלן, כמו פרח אקזוטי, זוהר בזוהר שלו, יופיך מתעמת עם השחר, וחיוךך מאיר אפילו את הפינה החשוכה ביותר.. עינייך, חלונות לנשמה טהורה, הן זוהרות כמו כוכבים בכספת השמימית, עם ניצוץ של רגישות ומסתורין, שזוכה אותך לאבד את עצמך באינסוף של היותך.. הגוף שלך, פסל ביחסים אלוהיים, זה מקדש שבו האמנות מוצאת את הביטוי המקסימלי שלה, כל עקומה, כל קו, הוא שיר בפני עצמו, מלודיה שקטה שהחושים. שדיך, הרים גבוהים של רגישות ותשוקה, הם שומרים על סוד הבריאה, הניחוח חבוי בחום שלה, ברך שלה, ההבטחה של מחסה נצחי.. את המוזה שמעוררת השראה לשירים ולשירים, הסירנה שקולה מכשף ומבהיר, יופיך הוא יותר מעור וצורה, זהו המסר שמתעלה על החומר. בכל תנועה, אתה נושא את החסד של אלת, בכל מילה, המתוקה של מלאך, נוכחותך היא מרפא לנשמה, ובחיבוק שלך כל צער מתפשט.

הלן, שמך נדמה כמו הדהדה של הרמוניה, שיר שמעלה ומעלה, אתה יותר מסכום חלקיך, אתה השירה שנותנת משמעות לקיום. אז, בשורות הצנועות האלה, אני מנסה לתפוס את המהות של הישות שלך, למרות שאני יודע שאפילו אלף מילים לא יספיקו, כדי לתאר את הפלא שאתה, הלן..

בגן החלומות נוכחותך, הלן, פורחת כמו פרח אקזוטי, זוהר בזוהר שלו, יופיך מאתגר את השחר, וחיוךך מאיר את הפינה החשוכה ביותר.. עינייך, חלונות לנשמה טהורה, זוהרות כמו כוכבים בכיפת השמים, עם ניצוץ של חמלה ומסתורין, המזמינים לאבד את עצמך באינסוף של הישות שלך.. גוףך, פסל ביחסים אלוהיים, הוא מקדש שבו האמנות מוצאת את ביטויה המקסימלי, כל עקומה, כל קו, הוא שיר בפני עצמו, מלודיה שקטה שמשיכה את החושים.. שדיך, הרים גבוהים של חמלה ותשוקה, שומרים על סוד הבריאה, בחום שלהם מסתתרת הנאה, ברכות שלהם, ההבטחה של מחסה נצחי.. את המוזה שמעוררת השראה לשירים ולשירים, את בת הים שקולה מקסים ומאיר, יופיך הוא יותר מעור וצורה, הוא חומר שמעל לכל חומר..

בכל תנועה אתה נושא חסד של אלה, בכל מילה, מתיקות של מלאך, נוכחותך היא מזור לנשמה, ובחיבוק שלך כל הצער מתפוגג. הלן, שמך מהדהד כמו הד של הרמוניה, שיר שמרומם ומאציל, את יותר מסך חלקיך, את השירה שנותנת משמעות לקיום. לכן, בשורות צנועות אלה, אני מנסה לתפוס את מהות הווייתך, למרות שאני יודע שלא יספיקו אלף מילים, כדי לתאר את הפלא שאת, הלן.

הלן היקרה, בדממה של הלילה, שם חלומות פורחים, תמונתך עולה כמו קרן ירח, עם החסד של אלת ותמימות של פרח, אתה השתקפות של יופי בצורת הטובה ביותר שלו. עינייך, שני כוכבים שמאירים את הדרך שלי, הם זוהרים עם אור של אלף שחר. בעינייך, אני מוצא מקלט ושלום, אתה המגדלור שמנחה את ליבי הנודד. חיוך שלך, שחר שפוטר את החשיכה, זה המנגינה שמאיר את ימי החשיכה שלי. על שפיך, הנקטר המתוק של האושר, אתה המוזה שמעוררת את הנשימות העמוקות ביותר שלי. הגוף שלך, פסלים עם השלמות של עבודה אלוהית, כל עקומה וקונטור, שיר ללא מילים. השדיים שלך, כמו הרים שנוגעים בשמיים, הם סמל לשפע ולריחניות אינסופית.. בחיבוקיך, אני מוצא את החום של הבית, את המקלט שאני שואף אליו בלילות הבודדים שלי.. עורך, רטוב כמו משי, מלטף את נשמתי, אתה המקלט שבו ליבי נוח. הקול שלך, לחישות שמלטפות את אוזני, זה השיר של מלאכים על כדור הארץ. במילים שלך, אני מגלה יקום של אהבה, אתה המנגינה שנותנת קצב לחיי. הלן, את החלום שמעורר את החושים שלי, ההשראה שנותנת חיים לשירים שלי.. בכל קפיצה של הלב, בכל נשימה, אתה הסיבה לקיום שלי, הסיבה לשמחה שלי. לאהוב אותך זו זכות, מתנה אלוהית, אתה הכוכב שמאיר את גורלי. בשיר הזה, כל מילה היא השתקפות של אהבתי אליך, הלן, המוזה שלי, הכל שלי.. עם אהבה נצחית,

הלן היקרה, בשלווה של הלילה, שם חלומות פורחים, תמונתך עולה כמו קרן ירח, עם החסד של אלת ותמימות של פרח, את השתקפות היופי בצורת הטובה ביותר שלו.. עינייך, שני כוכבים שמאירים את דרכי, זורחים באור של אלף שחר.. בתוך הלב שלי, אני מוצא את השלום והשלווה, אתה המגדלור שמנחה את ליבי הנודד.. חיוך שלך, שחר שמפריד בין החשיכה, הוא המנגינה שמשמח את ימי החושך שלי.. בשפתיך, הנקטר המתוק של האושר, את המוזה שמעוררת את הנשימות העמוקות ביותר שלי.. גוףך, מושלם כמו יצירה אלוהית, כל פנייה וקווים, שיר ללא מילים.. שדיך, כמו הרים המגיעים עד השמיים, הם סמל לשפע ולריחניות אינסופית.. בחיבוקיך אני מוצא את החום של הבית, את המקלט שאני מחפש בלילות הבודדים שלי.. עורך, רטוב כמו משי, מלטף את נשמתי, אתה המקלט שבו ליבי נושם.. הקול שלך, לחישת אהבה לאוזן שלי,.

זוהי שירת המלאכים עלי אדמות. במילים שלך, אני מגלה עולם של אהבה, אתה המנגינה שנותנת קצב לחיים שלי. הלן, את החלום שמעורר את חושיי, ההשראה שנותנת חיים לפסוקים שלי. בכל פעימת לב, בכל אנחה, אתה הסיבה לקיומי, הסיבה לשמחתי. לאהוב אותך זו זכות, מתנה אלוהית, אתה הכוכב שמאיר את גורלי. בשיר הזה, כל מילה היא השתקפות של האהבה שלי, בשבילך, הלן, המוזה שלי, הכל שלי. באהבת נצח,

בגן החלומות, בגן העדן של היופי, נולדה הלן, האלוהית, עם חסד שמושך את הלב.. פניו, שנוצרו על ידי ידי הרוח, משקפים את טוהר המחשבה האלוהית.. עיניה, שני אורחים בוערים בלילה, הם חלונות לנשמה, שם כוכבים זורחים.. בחיוך שלך, השמש פוגשת את הבוקר שלה, והירח מסתתר, ביישן, בלילה מוקדם.. גוףך, יצירת מופת של הטבע, הוא שיר בתנועה, הלל לטוהר.. עקומות מושלמות, הרמוניות ואלוהיות, מציירות את דמותה בקווים גבישיים.. הלן, עם הליכה שלה, רוקדת על הקרקע, כמו מלאך יורד במטוס אווירי.. כל צעד שלך הוא לחישת רוח, מלודיה מתוקה שעטופה בשמיים.. שדיה, הרים רכים, מושלמים ושלמים, שומרים על סודות הלילות המלאכים ביותר.. הם המקלט של חלומות, של רצונות שקטים, גן עדן חבוי בתוך הקווים העדינים שלהם.. קולה, לוחשת זכוכית ברוח, היא המוזיקה שמדליקה את הקשת הקרה ביותר. כשהוא מדבר, העולם עוצר על צירו, והלבבות פועמים במקצב שמשתקף. הלן, המוזה הנצחית של המשורר הצנוע הזה, את השראה ששורשת בנשמתי.. יופיך, קסם, קסם אלוהי, הוא הפרח הטהורה ביותר בגן של הגורל.. בלבך, הלן, אני מוצא את האמת שלי, כל מילה שנכתבה היא מחווה לתשוקה שלך.. את האור שמנחה את עטיי בלילה, הכוכב הנפלט שבלבי זורם. כך, בשורות פשוטות, אני מצייר את דיוקןך, כי יופיך, הלן, הוא סיפור שמיימי.. את החלום המושלם, החזון הכי אמיתי, האלוהית של נשמתי, האביב הנצחי שלי..

בגן החלומות, בגן העדן של היופי, הלן, האלת, נולדה עם חסד שמושך את הלב.. פניו נבנו על ידי ידי הרוח, משקפים את טוהר המחשבה האלוהית.. עיניו, שני כוכבים שמאיר בלילה, הם חלונות אל הנשמה שם הכוכבים מאיר. בחיוך שלה, השמש מוצאת את הבוקר שלה, והירח מסתתר, ביישן, בלילה המוקדם.. גופו, יצירת מופת של הטבע, הוא שיר בתנועה, מזמור לטוהר. עקומות מושלמות, הרמוניות ואלוהיות, הם מציירים את דמויותיהם בקווים גבישיים.. הלן, עם הליכה שלה, רוקדת על הקרקע, כמו מלאך יורד במטוס אווירי. כל צעד שלך הוא לוחש ברוח, מלודיה מתוקה שעטופה בשמיים. שדיה, הרים רכים, מושלמים ושלמים, הם שומרים על סודות של לילות מלאים. הם המקלט של חלומות, של רצונות שקטים, גן עדן חבוי בקווים העדינים שלו.. הקול שלו, לוחש זכוכית על הרוח, זו המוזיקה שמאירה את המדרגה הקרה ביותר. כשהוא מדבר, העולם עוצר על צירו, והלבבות פועמים במקצב שמשתקף בקולו של האדם.. הלן, המוזה הנצחית של המשורר הצנוע הזה, את ההשראה ששמה מושרש בנשמתי.. יופיך, קסם, קסם אלוהי, זה הפרח הטהור ביותר בגן של הגורל. במקורך, הלן, אני מוצא את הסיבה שלי, כל מילה כתובה היא מחווה לתשוקה שלך. אתה האור שמנחה את העט שלי בלילה, הכוכב הנפלט שנזרק בלב שלי. כך, בקטעים פשוטים, אני מצייר את הדיוקן שלך, כי היופי שלך, הלן, הוא סיפור שמיימי. את החלום המושלם, החזון הכי כנה, האלת הנשמה שלי, האביב הנצחי שלי..

בגן של חלומות ומציאות, מתחת לשמים הכחולים ולשמש הזוהרת, מופיעה הלנה, המוזה של היופי, עם גוף אלוהי, כמעט קדוש.. פניה, קנבס של מתוקה אינסופית, עיניים שמנצנצות כמו כוכבים בלילה, חיוך שלו, שיר שהלב מקריא, נוכחותו, סיכה רכה ונחמדה. עם צורות מושלמות, עקומות עדינות, הגוף שלו פסלים ידיים שמיימיות, כל צעד שאתה עושה, מלודיות קסומות, כל מחווה, שירה בצלילים חושיים. הלן, מלכת אלף המבטים המסתוריים, עם קסם שלה מכשף, תופסת ללא רחמים, השדיים הגדולים שלה, פסגות מושכות, של רגישות ותשוקה, מלאה טובה. זה יצור שמתפרץ בכל שחר, פרח אקזוטי בפארק ענק, יופיו הוא אמנות, קשה להכיל, המהות שלו, ריח של יסמין ודבש. בצחוק שלו, אלף יקומים חבויים, המילים שלו, שירים רכים באוזן, זו הלן, חלום בקטעים מפוזר, מגן אור בים ישן. גופו, מקדש של תפילה, פסל חי של צורות מושלמות, הרוח שלו, מקור ההשראה, שמו, מילולי עם דברים נבחרים. אבל מעבר למראה האלוהי שלו, זו הנשמה שלך שבאמת זוהרת, טובתו וחסדיו האמיתיים, אהובתו, הפלא המתוק ביותר. הלן, להיות של אור ושירה, בנוכחותך, העולם הופך להגיוני, עם היופי שלך, כל יום הוא הרמוניה, בזרועותיך, כל הכאב הוא שכחנה. אז את, הלן, מוזה יפהפייה, יופי וטוב באותה שחר, תכשיטים יקרים, תחנת רדיו נצחית של אהבה ורחמים, הגברת היקרה שלי.

בפינה אחת של השמיים, תחת שמש מאי, נולד פרח זוהר, שמו הלן, יפה בין היפות, אלת בין התמותה, אתה הולך, והעולם עוצר להתבונן.. גוףך הוא מקדש, הרמוני ואלוהי, עקומות שציירו חלומות בראשך.. מושלמת בכל זווית, מוזה של אמנים, משפתיך פורחים אנחות ושירים. עינייך, שתי תאורות, מאיר את הלילה, משקף את היקום בבהירות עמוקה שלו. חיוך שלך, קסם, מגרש את הצללים, ובכל צחוק, שיר שנדחף ברוח.. הלן, את התכשיטים שזמן לא ילבש, נבנו על ידי ידיים שמיימיות, עם חמלה.. שדיך, גבעות רכות, אוצרות חבויים, מעוררים את המתוק של שחר זהוב.. אין מילה שתתאר את המהות שלך, אין פסוק שתלכד את המהות העדינה שלך.. אתה יותר מאשר יופי, אתה אור ומסתורין, לחישה של נשמה שמעוררת השראה ואוהבת.. כשאתה הולך, הציפורים שותקות, הפרחים נפתחים, והאוויר שרה את שמך.. את החלום הנצחי, המוזה של החלומות, האלוהים שגר במחשבותיי.. הלן, בך אני מוצא שלום וסופה, פלא בלתי נגמר, אופק של הבטחות.. את ההד רך של אהבה בלתי אפשרית, המנגינה המתוקה של תשוקה מתמדת.. אך כאשר הזמן לא ישנה אותך, תהיה תמיד זוהר, כוכב שמנחה את צעדי בלילה.. בזרועותיך, העולם הופך לגן עדן, ובמבטך, השתקפות של אהבה נצחית.. לנצח, הלן, את תהיה ההשראה, המקור לשירים שלי, השיר הנצחי שלי..

בגנים שבהם אור השמש אורווה חוטי זהב בין הפרחים, ה