GizelRose

היי, אני גיזל, אני בת 28, אני רוצה לספר לך קצת על הטעם שלי.

אני מוצאת שמחה בדברים הקטנים בחיים, כמו הטעם הטוב של שוקולד שמתמוסס על הלשון והחום המנחם של חיות מחמד מחבקות בזרועותיי.. ליבי מלא באושר כשאני משתף רגעים יקרים עם משפחתי, בין אם זה ליהנות מארוחה ביתית ביחד או לתכנן הרפתקה מרגש בחוץ.. אני אוהב לצלול לטבע, בין אם זה מחנה תחת הכוכבים, להרגיש את הנשימה הקרה על פני בזמן שאני דיג באגם שקט או לחקור את השבילים ההרריים על סוס.. מזג האוויר הקר הוא האהוב עלי, כי הוא עטוף בי בתחושת נינוחות שגורמת לי לתשוקה לספל חם של שוקולד חם בעוד אני צוללת לתוך רומן דמיוני טוב.. קריאה היא התשוקה שלי, ואני אוהב לאבד את עצמי בעולמות דמיונית מלאים הרפתקה, מסתורין ורומנטיקה.. בקיצור, אני נשמה הרפתקאתית שמוצאת אושר בחום של רגעים משותפים וההתרגשות של חקר..

צלילה לטבע היא כמו להיכנס למקדש שבו הנשמה מוצאת את השלום והחיבור העמוקים ביותר שלה.. המחנה הופך לפולחן של קהילה עם הסביבה הטבעית, שם כל עלה לוחש סיפורים עתיקים וכל נשימה של הרוח נושאת את המנגינה של שלום.. בזמן המחנה, החושים מתעוררים לרחבת השמיים הכוכבניים, והחיבוק החם של האש הופך ללב הפועם של הלילה.. דיג הופך לבלט בין הדייג לזרם, שבו הסבלנות הופכת לאמנות, וכל דיג נחגג כמתנה מאמא טבע..

החוויה של לחכות בשקט, עם הקנה ביד, מאפשרת חיבור אינטימי עם העולם המימי, שבו המוח נקי והלב נפתח ליופי של הפשוט.. לקחת קצת זמן חופשי בחוץ זה כמו לחזור לשורשים הראשוניים של האדם, היכן שהשעון עוצר והבעיות מתמוססות באופק.. כל רגע בחוץ הופך למדיטציה פעילה, בה הגוף מתחדש והרוח מתחדשת מול הוד הטבע.. בקשר עם הטבע, במחנה, בדיג ובזמן מנוחה בחוץ, אנו מוצאים את המהות של היופי: הפשטות, הרמוניה והחידוש שרק אמא אדמה יכולה להציע..

אך כאשר הן יוצאות מהארון, הן לא נותנות לטעם של הפיצה להתפתח, והיא לא נותנת לטעם של הפיצה להתפתח, והיא לא נותנת לטעם של הפיצה להתפתח.. ימים חמים, עם חיבוקה החריף של השמש, אינם שותפי האהוב; אני מתגעגע לקירור של הצל ולריח הרך של הנשימה הקרה המלטפת את עוריי.. במרחב הבין-אישי שלי, ערך הנדיבות והאותנטיות הוא בלתי ניתן לזעזוע.. אנשים חסרי רחמים, עם אורותיהם של צרכים קטנים ואנוכיות, לא מוצאים תהודה בלבי, כי אני מאמין ביופי של שיתוף ותרומות ללא ציפייה לתמורה.. אבל מעבר לכל אי נוחות אחרת, אנשים שקריים וגס רוח הם עלבון לאתיקה שלי ולערכים שלי.. בעולם שלי, כנות ונימוס הם עמודי התווך עליהם בנויים יחסים משמעותיים ומכבדנים.. כך, בין ההנאות והאתגרים שהחיים מציעים, אני כותב את דרכי, דרכי העשויה מרצועות של הטעם שלי, האמונות שלי והעקרונות שלי, תמיד מחפש את האמינות והכבוד בכל צעד שאני עושה..

אני ילדה שמחה ומאירה, תמיד מחפשת את הצד החיובי של החיים ומדביקה את האנרגיה הזו לכל מי שסביבי.. רצוני ללמוד הוא בלתי ניתן לערעור; כל חוויה היא הזדמנות לגדול ולהתפתח, הן אישית והן מקצועית.. אני ספונטנית מטבעה, נהנית מכל רגע עם רעננות ואמיתות שמגדירה את הדרך בה אני.. אני אוהבת לפגוש אנשים חדשים ולצלול לתוך שיחות מעשירות שמרחיבות את אופקיי ומאפשרות לי להבין נקודות מבט שונות על העולם.. עבורי, כל מפגש הוא הזדמנות לחיבור אמיתי וללמידה הדדית..

אני אישה הרפתקאתית, תמיד מחפשת אופק חדש ואוהבת את ההתרגשות של חקר.. התשוקה שלי לנסיעה הולכת מעבר לתיירות בלבד; זוהי תשוקה עמוקה לשקוע בתוך הגוונים העשיר של תרבויות ונופי העולם שלנו כדי להכיר את העולם מחדש. בין אם אני הולך ביער צפוף, או ששוטט ברחובות העמוס של עיר זרה, או חוצה שבילי הרים רגילים, אני מוצא שמחה בכל צעד של המסע, כל מפגש עם תרבות חדשה מעורר את הסקרנות שלי ופותח את מוחי לנקודת מבט חדשה.. בעוד כל נוף מדהים שאני פוגש משאיר חותמת בלתי ניתנת למחיקה על נשמתי, בשבילי, העולם הוא מגרש משחקים בלתי מוגבל שמחכה לגלות, ואני מצפה בכל הרפתקה חדשה שמחכה לי.

אני לא יכול להפסיק להעריץ אותך, אני מושפע מהיופי שלך, אתה כמעט מושלם.. הפנים היפות האלה, הקווים העדינים והאלגנטיים, העיניים הכחולות המאירות את החדר, והאור הרעיל הזה שמתחבא בך, את כמעט מושלמת.. השפתיים הלבנות האלה שצריכות לנשק, לנשוך ולטעום, השדיים העגולים והחזקים שלך כאילו פסלו בשיש לבן דק, את כמעט מושלמת.. רגליך הארוכות והסובבות שמחזיקות ביניהן את האוצר הזה שאני רוצה לצרוך ולהפוך לידיים שלי בשמחה, את שירה ליופי, את נראית לי יפה בעיניי כמו הנשימה הקרה של זרעי הפרחים היפים ביותר בשדה, את כמעט מושלמת.. אני לא יכולה לעשות יותר מלהנות ממך עם המבט, להעריץ אותך אבל לא לגעת בך, לרצות אותך יותר לעולם לא להיות איתך את כמעט מושלמת כי את המוזה שלי אבל לא אשתי.

גשם רטוב יורד... איזה מגע שמעורר הנאה מעורר תשוקות אינסופיות.. ♪ כמו לחישה באוזן ♪ ♪ שזורמת אל נשמתי ♪.. ♪ איזו נשימה באוויר ♪ ♪ גורמת לי לראות את הכל בעדינות ♪.. גשם עדין יורד, הוא מייבש את האספלט, אנשים מאיצים את צעדיהם, ציפורים מסתירות את שירה, השדות מפיצים את ריחם על האדמה הרטובה, עלים של עצים נותנים למים לפלוט טיפה אחר טיפה, והם הופכים לפנינים שמתפוצצות בחלון שלי... ... בתוך הרחם ישנם שני פתחים, כאשר בפתחים הראשונים נמצאים שני כלי דם, ובשני הפתחים התחתונים נמצאים שני כלי דם, המחוברים זה לזה בעזרת רצועות... אתה ואני, אני ממלא את האדמה המפורחת שלך, אני אנחה, אתה נהנה, אני מרגיש את האנרגיה שלך, אתה נהנה... גשם עדין יורד על העשב בשדות, מקשיב לחלומותינו ולקסם שלנו... גשם עדין יורד, נותן עדות לאהובנו, לתשוקותינו, לדמעותינו ולשברים שלנו... גשם רטוב יורד..

¿את רוצה להיות הנסיכה שלי? אבל לעצור לרגע, לחשוב על זה, לבחון את השאלה.. כיוון שזה לא בצורה דמיונית, או כמובן מקסימלי בצורה מילולית, גם לא תירוץ מסווג, "רומנטי", כדי להרים את התחתונים שלך.. בהחלט, אין כוונה חבויה מאחורי השאלה הזאת.. "כמו שהמילים מדויקות, כך היא גם התעקשותי.". אני לא באתי כדי לקשט את חייך, לא לומר להערך אותה בטפשות שהיא ניתנה לאהבה במאה החדשה הזאת.. אני באה רק כדי להוכיח לך שלאהבה אין תוויות, מלבד אלו שהחברה הזו קבעה לעצמה.. שזה טוב, טהור, יפה, חופשי, מלא תשוקה וכן הלאה. אני יכולה להגיד עוד אינספור שמות תואר, ולעולם לא אאפשר לעצמי אפילו להתקרב למשמעות האמיתית של מהי אהבה.. אני לא אשקר לך, אני מתגעגע אליך, בדיוק כמו שאני מתגעגע לדוגמניות על מסלול האופנה בתחתונים של מותגים.. אני לא טוען שאני "המתאים" כי זה נשמע מגוחך, וזה יהיה לא כנה מבחינה פוליטית, ומתנגד לשאלה הנשאלת, אבל אם אני אהיה ישיר, והאמת היא שאני אוהב אותך, או כן! אני אוהב אותך! וכן, אני מנסה להפוך את הלא הזה לכן, לכן שיעזוב מאחוריו פחדים ושיחות טיפשות.. והאמת היא, כשאני רואה אותך, אני אבד את עצמי בגודל העיניים שלך, השיער שלך, הגוף שלך, וכן, גם התחת שלך.. אל תביני אותי לא נכון, את יפהפייה, אבל אני לא מנסה להיראות כמו בחור קלישאי, בכך שאני נשמע מגוחך ומסתיר את התשוקות הגופניות שלי אליך.. האמת היא שאני רוצה שתהיה הנסיכה שלי עם הזדמנות להיות המלכה שלי.. ¿מה אתה אומר, את רוצה להיות הנסיכה שלי?

אך כאשר חזרתי לארץ, הרגשתי את הכאב של הבודדות, דמיתי אותך בחלומותי, הלכתי בדרכים שהיום הן של אדם אחר.. אתה חושב עליי? השאלה שלי, אבל כשאני פותח את עיניי ואני רואה שאני רק אדם מלאת תשוקה. החיבה שלך שייכת למישהו אחר, האהבה שלך היא אחרת, הליטופים שלך שייכים למישהו אחר, שום דבר כבר לא שייך לי. היום, הגשם מביא לי את זכרונך, את גופך של אישה פסטורלית, את תנועת הירכיים האלוהית שלך בזמן הליכה, את הדרך העשירה שלך לנשק.. Es que imagino tus senos y pezones excitados, Tu vientre blanco agitado, Tu vagina húmeda palpitando, Tus nalgas suaves. והמנהרה המתוקה הזאת בין הישבן שלך שפולטת ודוחפת כדי לגרום לי לאבד את חושיי. אך אם תבוא אליי, תבוא לידיי, אם תבוא אליי, תבוא לידיי. הן הן אהבה אמיתית, אהבה אמיתית, אהבה אמיתית, אהבה אמיתית, אהבה אמיתית, אהבה אמיתית, אהבה אמיתית, אהבה אמיתית. אהבה היא אהבה, אהבה היא אהבה, אהבה היא אהבה, אהבה היא אהבה, אהבה היא אהבה, אהבה היא אהבה... ואפר מתפרץ.

אני רוצה לחזור למקום שבו הפנטזיה התגשמה באותו לילה קר, שם הגופים שלנו שרפו בתשוקה.. אך לא יכולתי להסתיר את זה יותר, נכנעתי לך.. טוקרטה.. לגעת בך הייתה ההתחלה, לא יכולתי לעמוד בזה שיש לך שם בלי להפוך אותך שלי. אך כאשר ראה את עיניו של הילד, הוא ראה את האור, והוא אמר: "זהו זה! תוריד אותי.!.. ¡תעשה אותי שלך! זה מה שאני רוצה! צללתי אליך, זרקו את ידיי קדימה ואחורה, נגעתי בכל פינה של הגוף שלך, המקום בו היינו היה הפחות חשוב, לא היה אכפת לנו.. דמותו של חניבעל נראית כבעל גוף מלא, רגליים רחבות, גוף רך וזנב רחב. כאשר עברתי את המקום, הרגשתי תחושת קסם מיוחדת, שהייתה קיימת רק אצל אנשים בודדים. חדרתי אליך בעדינות, היית בנקודה יפה, הגיהנום לא יכול להתמודד עם החום הזה, לא ידעתי איך להסביר את ההרגשה הזאת.. תפסת אותי... פתרת אותי במבט אחד.. אני רואה אותך, הכל יפה יותר לידך, אני ברגליך, חיי הם בשבילך, אתה יודע את זה היטב. אהבתי אותך, אהבתי אותך, אהבתי אותך, אהבתי אותך. אני לא מתעייף להסתכל עליך, לא אכפת לי אם מיליון שנים חולפות, אני אמשיך לראות אותך ואני אראה אותך שוב, אני לא אהיה עייף לעשות את זה.. Eres esa fuente de agua cristalina que limpia mi ser, sólo a tu lado encuentro plena paz, me desconecto de todo y te vivo sólo a ti. אני זוכר את הרגע שבו הניחוחות שלך עוררו את העור שלי, המילים שלך לוחשות באוזניי מלאות אותי בחום, והיית שם מבקשת עוד, הגוף שלך של אלת, האלוהים שלי.. גופינו מלאים בחום, רטובים בזיעה של תחושת עושר.. אך כאשר הרגשתי את ריח הדם, הרגשתי את הריח של הדם, הרגשתי את הריח של הדם. איך אתה יכול לשכוח? מילאת כל פינה בגוף שלי, נפש ומחשבה. מילאת את חיי, חיים שללאך הם כמו להיות בפינה.. ¡מבולבל! אני לא רוצה שתשכחי אותי.. אני אוהב אותך, אני אוהב להיות סביבך. אני אוהב את המטורפות שלך, אני אוהב את המילים שלך, אני אוהב את הריח שלך ואת המהות שלך. ¿לשכוח? אל תבקשי ממני את הבלתי אפשרי, אני אבקש להיות מת.. "להוציא אותך מחיי וממחשבותיי". אני מחכה לך כל שנייה, מסתכל על השקיעה של השמש.. מחכה לראות את הצל שלך עולה, ומרגיש אותך, מחבק אותך, ולא משחרר אותך לעולם.. ♪ מבט אחד על השני אומר הכל ♪ ♪ מבט אחד על השני אומר הכל ♪ ♪ מבט אחד על השני אומר הכל ♪. אני רוצה להיות מאושרת... אני לא מספיק חושב עליך, זה לא מספיק אני צריך אותך כאן, בשבילי. היום אני זוכר רגע כחול, במקום הזה שאתה לעולם לא תשכח.

הרעיון של דמיון הוא מה שמפריע לי. העור העירום שלך הוא זה שמעורר את חושיי. זה הגוף שלך, ההתמכרות ששוקעת אותי לתוך בור עמוק, אבל כשאני עובר דרך זה, זה מעלה את האני שלי לתהילה עצמה... זה המבט שלך שזמין אותי לנשק כל אינץ' של העור שלך, לחקור כל פינה שלך ולגלות את הסודות הפנימיים ביותר שלך... אבל את כל מה שמעורר את האינסטינקטים שלי ומשחרר את התשוקות שלי.. הן הן נשים יפהפיות, הן נשים יפהפיות, הן נשים יפהפיות, הן נשים יפהפיות, הן נשים יפהפיות. התשוקות שמכריזות על הרכוש שלי הפנטזיות שלך, האנחות שלך והאורגזמות שלך כשאנחנו עושים אהבה ואתה נותן לי את כל נשמתך.

כאשר נראית עירומה, מזמנת את התשוקה, נשימה של אש, וגוף חסין מביכים, מתפרץ ללא מילים בנוכחות אינסטינקטיבית, אתה בשר בבהלה, מסמן את הנשימה שלך, תאווה ועזרה, מחפש עור שבו ניתן לזעזע את הבטן של הנאה עם נוכחותך הגברית, לתפוס אנחה של ייסורים. מלא גורם לה למות לאט, מתמוסס ומתפוצץ בנדיבות..

הולך רגיל, שרץ במהירות, בתוך השיכחה המדהימה של העולם, פתאום מצא עצמו מוקף בדמויות, מפורסמות כמו כל אחד אחר.. לשפוך את החיים בתחושה עמוקה; הוא מביט בבלבול, ובביקורת, בבגדים המדהימים והקפואים. כאשר שתי הדמויות נפגשות, ללא ספק, פנים אל פנים, הן מדברים, השאיפות והרעב כמעט מתקרבים, הן מדברות בשקט, אחת רוקנת רעבה, והשנייה מחייכת בעזות.. שאפתנות, עולה, מתעלמת מהיציאה, רעב, חונקת בסכנה.. אך בסופו של דבר, התעללות. חיוך רענן.. ותשוקה הציגה את רגשותיה, את חולשתה, את תמימותה, לוחצת יד בעדינות, את חושניותה של התשוקה, דורשת אותה במגע.. כאשר נשים הן נשים, הן נושאות בגדים בעלי משמעות, כאשר גברים הם גברים, הן נושאות בגדים בעלי משמעות.. רוך רועד בייסורי החורף, תאווה חושנית בוערת, בחוצפת האביב. כאשר התבונה מתאימה את עצמה לטרף, כשהמחלות מתרחקות, כשהן ממלאות את העור בבד, החורף התמים מתקרב למותו.. אבל האביב מראה את שתי שדיה המטופחים והחולניים, שמשרפים את התשוקה לחום האביב.. ויש גם את האדישות, המשותפת עם הפשיזם.. אחד מעמיד פנים של טירוף בחוסר תשומת לב, אחר עולה על גדותיו בנקבוביות תשוקה ויהירות, שהעידון, של תענוגות חולניים, לזעקת האופנה, משוכפל בשפע. והיא מעירה את החיה הנרדמת, שמחסלת בכוונה את סמרטוטי החורף, זה האביב שהתעורר מתנשף, לפני תלאות ההיריון המתקרב. היא נושאת את שדיה החשופים, את העור, המראה עור שני, ובאמצעו היא נושאת בצער פרח, המזין את הדבש המריר שנופל נדיב, פצוע עם הדקירה העמוקה של התשוקה כמו דובדבן אדום בשל לחלוטין.. מי שאמר שהאדישות לא טוענת לקלות דעת טעה, כי היום נראה שהם הולכים יד ביד, מגלים צביעות ברחם, מול עולם כל כך יהיר וקטנוני.

אני נוגעת בפי&#