GigiVolkova

אני אוהב את העירום שלך כי עירום אתה שותה אותי עם הנקבוביות, כמו המים עושים כאשר אני צלילה אותי בין קירותיו. העירום שלך מנפץ את הגבולות, פותח את כל הדלתות בשבילי לנחש, תופס את ידי כמו ילד אבוד שיעזוב את גילו ושאלותיו עדיין. העור המתוק והמלוח שלך שאני נושם וסורבו הופך ליקום שלי, האמונה שניזונה; המנורה הארומה שהעלתה את העיוורון כאשר המשאלות נובחות לי ליד הצללים. כשאתה אופה עם עיניי סגורות בכוס השכנה של לשוני, יש לך בידיים שלי כמו הלחם הנדרש, יש לך תחת גופי יותר מלא מאשר הצל שלו. ביום שתמות אקבר אותך עירום כדי לנקות את הגבס שלך על כדור הארץ, כדי להיות מסוגל לנשק את העור שלך על הכבישים, לסרוג בכל נהר את השיער המפוזר. ביום שאתה מת אני אקבר אותך עירום, כמו כאשר נולדת מחדש בין רגליי.

"אהבת פירות" ג'וקונדה בלי תן לי להפיץ תפוחים בסקס שלך נקטרינות מנגו בשר תותים; הגוף שלך הוא כל הפירות. אני מחבק אותך ורוץ את המנדרינות; אני מנשק אותך וכל הענבים משחררים את היין החבוי של הלב שלך על הפה שלי. הלשון שלי מרגישה בידיים שלך את המיץ המתוק של התפוזים וברגליים שלך ההליכה מסתירה את הזרעים המעוררים שלה. תן לי לקצור את פירות המים שמזיעים בנקבים שלך: האיש שלי של לימון ואפרסקים, תן לי מקורות של אפרסק ובננה קבוצות של דובדבנים. הגוף שלך הוא גן העדן האבוד שממנו אף אלוהים לא יוכל לגרש אותי.. "ערום"

הירח, אני נאנח לשמך, משב רוח של חלומות, ניחוח של אהבה, כל פעימה מחפשת אותך בצללים, כל תשוקה הופכת לקולך. אתה האש שבוערת בשד שלי, האור שרוקד על העור שלי, כמו נהרות חובקים את האדמה, אז הנשמה שלי תמיד רוצה אותך. אם מרחוק ידיי מחפשות אותך, הרי זה משום שלבי מעולם לא שכח אותך, כי בשמיים שלך זורח כוכבך, ובגורלי אתה חקוק.

ברוח לוחשת שמך, הד מתוק בלבי, כשהים חובק את החוף, כך חמימותך מחבקת אותי. שפתיך, להבות בחורף שלי, ידיך, מפלט ומתיקות, כל פעימה היא פסוק, כל מבט, ניצוץ. אם הזמן ינסה להעלים אותך, בנשמתי תישאר, כמו כוכב בלילה, כמו זוהר מצייר שמש. לאהוב אותך זו השירה שלי, לחישה שהרוח תישא, אבל בכל פינה בחיי האהבה שלך תמיד תישאר.

בחנות ספרים קטנה, היא הייתה שקועה בספר, לא מודעת לכל מה שסביבה.. הוא צפה בה מהצד השני של החנות, מרגיש משיכה בלתי מוסברת. לאט, הוא הלך, בזהירות, עד שהוא עמד לידיה. "זה אחד האהובים עלי," הוא אמר, מצביע על הספר בידיה. היא הביטה למעלה, מופתעת, וחייכה.. "באמת?" היא ענתה, מופתעת למצוא מישהו עם אותו טעם. השיחה זרמה בקלות, כאילו הם הכירו אחד את השני כבר זמן רב.. בסוף, הוא לחש, "אולי נוכל לקרוא ביחד בפעם הבאה." היא חייכה ביישנית והסכימה, בידיעה שמשהו מיוחד רק התחיל.

היא הלכה בגשם, הטיפות נפלו בעדינות על פניה, אבל לא היה לה אכפת.. פתאום, הוא הופיע, ללא מטרייה, רק חיוך. הוא התקרב, הושיט את ידו, והציע לה מחסה תחת מעילו.. ""אני לא רוצה שתרטבי," הוא אמר בשקט.. מופתעת מהמחווה שלו, היא הסכימה בלי לומר מילה.. ביחד, הם הלכו בדממה, קול הגשם מלווה את הקצב של צעדיהם. כשהם הגיעו לדלת שלה, הוא הסתכל לה בעיניים. "אני אשמח לראות אותך שוב, "הוא אמר. היא חייכה, בידיעה שהמפגש הזה, אם כי קצר, שינה את חייה לנצח.

אני מעריך מאוד את כל מה שאתה ואת מה שאתה מייצג עבורי. אני לא תמיד אומר את זה, אבל אני באמת מעריך מאוד את הדרך שלך להיות, את הדרך שלך לראות את העולם ואיך, בלי לדעת את זה, אתה עושה את היום שלי טוב יותר. יש לך משהו מאוד מיוחד, ולמרות שלפעמים אני לא מספר לך, אני מרגיש בר מזל שאתה חלק מהחיים שלי. אני מקווה שתוכלו לקחת את זה ללב, כי אני אומר את זה מהלב, מתוך ביטחון שאתם אנשים מדהימים שמגיע להם כל טוב.

כל רגע שביליתי איתך היה חוויה אמיתית. אך אהבתך ותמיכתך נותנות לי חם בלתי ניתן לתאר. אני אוהב את הדרך בה המילים שלך משכרות אותי ומעוררות בי השראה לחלוק עוד דברים יפים איתך. יחד, אנחנו יוצרים קשר ייחודי, מלא בשותפות ובאנרגיה חיובית. תודה על שהזכרת את הסיפור הזה בדרך מיוחדת. אתם בעלי ערך רב עבורי..

העננים זורמים לאט בשמיים, כמו לחישות רכות המלטפות את האופק. במסע שלהם, הם מתערבבים, נפגשים ומתאחדים, כמו שתי נשמות המחפשות אחת את השנייה ומוצאות אחת את השנייה באינסוף. כל צורה, כל צל, היא הבטחה של שלום, של תשוקה תלויה באוויר. הרוח מלטפת אותם בעדינות, ובתנועה שלה, כמו ריקוד אווירי, היא מזמינה אותנו לאבד שליטה, לתת לעצמנו להיתפס על ידי הרכות של רגע שנראה נצחי..

"Susurros en la piel: ריקוד התשוקות בין צללים ומגעים, שבו כל מבט הוא אש שמדליקה, וכל נשיקה, הבטחה של הנאה החבויה מתחת למעיל הלילה.."

"על סף התשוקה, במקום שבו הגוף הופך לשיר והעור הופך לפסוק, הלחישות שלנו משתלבות זו בזו כמו חוטים בלתי נראים שמעוררים כל פינה בנשמה. ידיך, חוקרות סודות אסורים, משוטטות על עורי כמו רוח המלטפת את הים, בעוד שפתייך, חמות וגדושות, משרטטות את מפת תשוקותיי האינטימיות ביותר. בריקוד הזה, כל נגיעה היא צעקה מושתקת, כל מבט הוא ברית פיתוי, והזמן נמוג לנשיקה נצחית, שבה רק אתה ואני קיימים."

הייתי בן 20, וכמו הרבה מחברי, גיליתי את העולם של מערכות יחסים ואהבה.. הסיפור שלי התחיל בסתיו אחר הצהריים אחד, כשפגשתי את לוקאס במסיבת אוניברסיטה.. מרגע הראייה הראשונה, המבט העמוק שלו תפסה אותי.. היה לו צחוק מדבק ואנרגיה שגרמה לי להרגיש חי. מה שהחל כשיחה קטנה על מוזיקה הפך במהירות לחילופי סודות.. כששאר המסיבה התהלכה סביבנו, מצאנו פינה מבודדת, שם המוזיקה נעלמת לתוך לחישות. הוא הסתכל עלי בזהירות, וברגע הזה, ידעתי שיש חיבור שעבר מעבר לקשר הפיזי.. אחרי אותו לילה, ראינו אחד את השני כמעט כל יום.. כל פגישה הייתה כמו פרק חדש ברומן אהבה.. נהנינו מהליכות בפארק, לילות קולנוע, ושיחות ארוכות שנמשכו עד שחר.. אבל היה גם צד אינטנסיבי למערכת היחסים שלנו, משהו שהדחיק אותנו לגבול..

אחר צהריים אחד, בזמן שחקרנו מוזיאון ישן, מצאנו את עצמנו בחדר ריק. המתח בינינו היה מוחשי. בלי לחשוב, דחפתי אותו בעדינות אל הקיר ונשקתי אותו. זו הייתה נשיקה מלאה בתשוקה, תערובת של רגישות ודחיפות..

ידיי התערבבו בשיער שלו כשהוא החזיק אותי חזק, כאילו פחדתי שאברח. הימים עברו והמשיכה בינינו הפכה יותר ויותר ברורה. היו לילות שבהם נשארו ערים עד מאוחר, לדבר על הפנטזיות שלנו, התקוות שלנו, ומה רצינו להיות.

התשוקה הייתה זורמת, כל מגע היה אש ששרפה בינינו. לילה אחד, החלטנו לבלות אותו בדירה שלו. החדר היה מאוורר על ידי אור כהה של נרות, והאוויר היה מלא בריח קל של וניל..

נותנו לעצמנו להיתפס על ידי המוזיקה הנעימה שנשמעה ברקע. כשרקדנו, הבנתי שכל תנועה הרגישה כמו דיאלוג בין הגוף שלנו, ריקוד שבו שנינו ידענו מה רצינו..

לבסוף, נפלנו על הספה, צחקנו ונשקנו. הרגשתי את הנשמות שלנו מתערבבות במעשה של פגיעות. האינטימיות הייתה מדהימה. אנחנו נותנים את עצמנו אחד לשני, חוקרים כל פינה של הישות שלנו, כאילו רצינו להישאר לכודים ברגע הזה לנצח. עם זאת, כמו כל הדברים הטובים, הסיפור שלנו לא היה ללא סיבוכים..

ככל שהיחסים התהדקו, כך גם חוסר הביטחון שלנו. הפחד לאבד אותו והלחץ של הציפיות החלו ליצור מרחב בינינו. אבל בכל חוסר הסכמה, בכל דמעה, היה רצועה של אהבה שאחדה אותנו. היום, כשאני חוזרת על הימים ההם, אני מבינה שכל נשיקה, כל מבט, וכל ויכוח עיצב אותנו בדרכים שמעולם לא דמיינו..

הסיפור הזה של מאוהבים היה מסע מלא תשוקה, אבל גם צמיחה. ולמרות שאני לא יודע מה העתיד מחזיק, אני תמיד אזכור את הרגע הזה כפרק קריטי בחיי, שבו אהבה ותשוקה התערבבו בריקוד יפה של נוער..

זה היה ליל כל הקדושים, והלילה היה קר במיוחד. ביליתי את אחר הצהריים בהכנת תחפושת מכשפה, עם שמלה שחורה שמצאתי בחנות עתיקות וכובע מחודד שהיה קצת גדול מדי עבורי. היה משהו באותו לילה שגרם לי להרגיש, שאיכשהו, התעלומה הייתה באוויר..

אחרי התעקשות רבה, החברים שלי שכנעו אותי ללכת למסיבה שתיערך בבית ישן נטוש בפרברים של העיר. הבית היה ידוע כבית רדוף, ולמרות שכולם אמרו שהסיפורים היו רק כדי להפחיד אותך, לא יכולתי לעזור, אבל הרגשתי קצת חרדה כשהגענו וראיתי את החזית האפלה והמושפלת שלו..

The party started like any other: אורות מנצנצים, מוזיקה חזקה, ותלבושות בכל מקום. אבל משהו הרגיש מוזר. הבית היה מלא אנרגיה, כאילו כל קיר לוחש סודות. כשהלכתי דרך המקום, הלכתי רחוק מהקהל ומצאתי דלת פתוחה לחצי בקצה של מסדרון. הסקרנות תפסה אותי, והחלטתי להיכנס..

בצד השני של הדלת, גיליתי חדר חשוך מאוורר רק על ידי אור הירח זרם דרך חלון שבור. הרגשתי קפאין רץ במורד הגב של הצוואר שלי, וכאשר הפכתי, הבנתי שהדלת נסגרה מאחורי.. ניסיתי לפתוח אותו, אבל הוא היה תקוע.. זה היה ברגע הזה ששמעתי לוחשת, קול רטוב שנראה כמו בא מכל מקום. “מי שם? "שאלתי, מנסה לא להישמע מפוחדת. אף אחד לא ענה, אבל הלחישות המשיכו, כמו הדהדה בחדר.. לקחתי צעד אחורה והתפתלתי על משהו על הרצפה:

זו הייתה בובה ישנה עם חיוך עקום ועיניים כהות שנראה היה שהיא מביטה בי ישירות. התחלתי להרגיש לכוד והלב שלי דפק חזק יותר עם כל שנייה. לפתע, אורות המסיבה כבו, וכל מה שאפשר היה לשמוע היה הרוח מכה בחלונות. החשיכה הושלמה, והלחישות הלכו וגברו, עד שיד קרה הברישה את שלי.

רצתי החוצה, דחפתי נגד הדלת עד שהיא סוף סוף נתנה את דרכה, והסתובבתי חזרה למסדרון, שם מצאתי את החברים שלי צוחקים, לגמרי חסרי מודעות למה שקרה לי. הם הסתכלו עלי כאילו אני משוגע, אבל היה משהו בבובת הזאת ובלחש שהכרתי שלעולם לא אשכח. הלילה השאיר אותי עם זיכרון של אותו לילה שלא יכולתי למחוק..

הייתי בשדה התעופה, עם תרמיל גב שנראה כאילו הוא משקל אותי יותר רגשית מאשר פיזית. הייתי בן 22 והיה לי תערובת של פחד והתרגשות שגרמה ללב שלי לפעום במקצב עם כל הודעת יציאה.

מעולם לא נסעתי לבד, ולא הייתי בטוח אם אני נמלט או מחפש משהו, אבל הנה הייתי, מוכן לצאת להרפתקה ללא תוכנית מוגדר. בעת הגעתנו, ריח האוויר היה שונה, כמו תערובת של ים ותבלינים שלא ריחתי לפני כן..

הרחובות היו כאוס הרמוני, מלא בצבע, אנשים עם פנים ידידותיות וצחוק שהדהד מכל פינה. בלי לחשוב הרבה, אבדתי בפינות העיר, צפיתי בתנועות החיים. מצאתי בית קפה קטן ליד הים, ועם קפה ביד, צפיתי בשמש שוקעת מתחת לאופק, הופכת את השמים לכתום רטוב. ברגע הזה הרגשתי שלום שגרם לי לחשוב שאני נמצאת במקום שבו אני אמורה להיות..

הימים הבאים הוקדשו להליכה ללא מטרה, לנסות טעמים חדשים ולתת לעצמי להיות מופתע. כל מנה הייתה הרפתקה: פירות ים טריים שהתפוצצו לי בפה, ממתקים עם פירות אקזוטיים ומשקאות שגרמו לי לצחוק באמצע בר, להרגיש קצת אמיצה ופגיעה בו זמנית. הבנתי כמה זה משחרר להיות במקום שבו אף אחד לא מכיר אותי ואני לא צריכה להיות אף אחד חוץ מעצמי.

החוויה האמיתית החלה כשהחלטתי להצטרף לקבוצה של מטיילים שהיו הולכים לחקור כמה הרים בקרבת מקום. יצאנו לטיול קשה, כל צעד הביא אותי קרוב יותר למקום מיסטיקה שנראה כמו יצא ישר מתוך חלום. הרגליים שלי רדפו מתשישות, אבל הלב שלי פועם מהתרגשות. כשהגענו לפסגה, הנוף השאיר אותי ללא מילים..

הרגשתי שלום בלתי ניתן לתאר, ובלי להבין את זה, דמעות החלו לזרום על לחיי. חיפשתי תשובות, הרפתקאות, או אולי רק רגע של שקט, ומצאתי את זה במקום הזה שנראה חבוי בזמן..

אני בת 20 ואני אוהבת להתלבש. זה כאילו שאני נכנסת לעולם אחר בכל פעם שאני לובשת בגדים חדשים. בין אם זו נסיכה, לוחם, או אפילו דמות אפלה יותר, אני נהנה לחקור את כל היבטים אלה של האישיות שלי שאני בדרך כלל לא מראה. אני אוהבת לטפל בכל פרטים: מאיפור לאקססוריז, ואני תמיד מחפשת שכל תחפושת תהיה ייחודית ותשקף משהו ממני..

החברים שלי אוהבים כשאני מופיעה עם משהו חדש. הם אומרים שהם אף פעם לא יודעים למה לצפות, וזה משמח אותי. אני מוקסמת מהדרך בה התלבושות מאפשרות לי להתחבר עם אנשים מכל העולם, בין אם בכנסים או במדיה החברתית, שם אני תמיד מוצאת אחרים עם תשוקה לקוספליי. בשבילי, להתלבש זה לא רק תחביב, זו דרך להביע את עצמי ולחיות סיפורים שונים בכל פעם..

"בשבילי, להתלבש זה הרבה יותר מלהלביש חליפת ערב, זה כמו לצאת לדמות ולרגע להיות מישהו שונה לגמרי.. אני אוהב את התהליך של בחירת כל פרטים ולהביא את הדמויות שלי לחיים, מהמתוק ביותר לחושך ביותר והכי מסתורית. לפעמים אני מבלה שעות בתפור, לצייר, או לחפש אביזרים מושלמים כך שכל לבוש יש משהו מיוחד וייחודי לי. My costume collection is huge: יש לי הכל, משמלות נסיכות ועד תחפושות לוחם ונבלות יותר נועזות..

החברים שלי יודעים שאם יש מסיבה נושא, אני הולך להופיע עם משהו לגמרי בלתי צפוי, ואני חושב שהם נהנים לראות מה אני אהפוך בפעם הבאה כמו שאני עושה. אני אוהב להפתיע אותם.. בנוסף, התחלתי לשתף את התלבושות שלי במדיה החברתית, וז