EvaLaura

 

אווה לורה.

אני אווה לורה.. אישה שמאפשרת לעצמה להרגיש את מה שהיא מרגישה, שמעריצה רגשות עזים, שיחות משמעותיות ומבטים שאומרים יותר מאלף מילים.. אני אוהב לחיות לאט, אבל עמוק.. הדמויות הן דמויות קטנות, דמויות קטנות, דמויות קטנות, דמויות קטנות, דמויות קטנות, דמויות קטנות, דמויות קטנות, דמויות קטנות, דמויות קטנות. אני רואה את עצמי כאדם רגיש, אינטואיטיבי ומאוד רגשי.. לפעמים שקט, לפעמים חזק, אבל תמיד אותנטי.. אני לא אוהב לכפות שום דבר.. אני מעדיף שדברים יזלגו, ומה שצריך לבוא יעשה זאת באופן טבעי.. כך גם אני אוהבת להכיר אנשים: בשקט, בכנות, בלי מסכות ובלי לחץ..

אני אוהב להתעלף בשיחה טובה, להיתקע עם שיר שעובר דרך החזה שלי, או פשוט להסתכל על השמים בזמן שאני חושב על הכל ושום דבר בו זמנית. יש לי צד רומנטי, חלומי, שמאמין בקשרים עמוקים, כאלה שלא ניתן להסביר אותם, אבל ניתן להרגיש אותם. יש לי הרבה בתוך עצמי. מחשבות, זיכרונות, מילים שאני לא תמיד אומר בקול רם. לפעמים אני כותב כדי לשחרר את מה שאני לא יכול לומר, לפעמים אני פשוט עוצם את עיניי ונותן לגוף שלי לומר הכל.

אני מקבל השראה מאנשים כנים, שלא מפחדים להראות פגיעים, שמדברים עם הנשמה, גם אם הקול שלהם רועד. אני לא מדבר על מה שטוב, אלא על מה שרע. מה שגורם לכאב, מה שמרגש, מה שמשאיר חותם. יש לי משאלות, כמו לכולם. חלקם פשוטים כמו חיבוק ללא דחף, ערב שקט ללא דיבור, מגע בלתי צפוי. אחרים הם אינטנסיביים יותר, סודיים יותר, פראיים יותר. אבל כולם נולדו מאותו מקום : הצורך שלי להרגיש..

אני מתוקה כשאני סומכת, רחוקה כשאני לא מבינה מה קורה, וחזקה מאוד כשמשהו באמת חשוב לי. אני לא אוהב להישאר על פני השטח. אני תמיד מנסה ללכת קצת מעבר, לגלות מה עומד מאחורי כל מילה, כל חיוך, כל דממה. זהו חלק ממני שאינו ידוע לכולם. מקום שבו אני יכול להיות יותר מאשר תמונה, שבו אני יכול לדבר על מה שאני, ללא תחפושות או דמויות..

אם אתה קורא את זה, אולי משהו בי משך את תשומת ליבך. אולי אתה לא יודע למה. אולי כן. בכל מקרה, תודה שבאת. תודה שהסתכלת מעבר..