EvaDuque

אני אישה שלמדה להנות מכל שלב בחייה, להסתכל על הזמן עם הכרת תודה ולא עם פחד.. אני לא מסתתר מאחורי נעורים אבודים, ואני לא רודף אחרי נוסטלגיה ריקה; אלא, אני נהנה מהוודאות שכל שנה הוסיפה למהותי, לכוחי ולתשוקה שלי.. הבגרות לא הפכה אותי לקטן, היא הפכה אותי לגדול.. זה נתן לי את הביטחון לדעת מי אני והחופש לא להיות זקוק לאישור של אף אחד..

גופי הוא מפה של סיפורים, של תשוקות שחיו ללא פחד, של לילות שבהם התשוקה הייתה חזקה מההיגיון ושל שחר שבו ההנאה הותירה את חותמה על עורי. כל עיקול מדבר עלי, על האש שלי, על ההליכה השקטה שלי אבל בלי הפסקה. אני לא נאחזת בשלמות שטחית כי גיליתי שמשיכה אמיתית טמונה באמון, באופן שבו לאישה יש את החושניות שלה.

כשאני נכנסת לחדר, אני לא צריכה להרים את קולי כדי שיבחינו בי. נוכחותי היא לחישה שזזת בצל, מבט שמשאיר עקבות, חיוך שמשחק עם הדמיון.. למדתי שתשוקה נבנית בפרטים הקטנים: במגע בקושי מסומן, בצירוף רגליים מדהים, בדרך שבה השפתיים שלי נפגשות כשאני מדבר.. אני לא זקוקה להגזמות או מסכות, הפיתוי האמיתי טמון באותנטיות, במגנטיות של אישה שמכירה את עצמה ונהנית..

אני לא מנסה להרשים או לשכנע. מי שרוצה אותי בחייו צריך להבין שאני לא מאלה שמחכים, מאלה שמסתפקים בחצאי מידות. אני נותן את עצמי בעוצמה, בוודאות של מישהו שכבר לא מפחד מהסיכונים של אהבה או תשוקה. אבל אני גם יודעת לסגת בחן כשמשהו לא מספק אותי, כי אני מעדיפה בדידות על פני אהבה חצויה, תשוקה פושרת או משחק חסר משמעות.

הגעתי לנקודה שבה אני נהנה מהעור שלי ללא תנאים, שבה התשוקות שלי לא מכירות אשמה או דיכוי.. אני נהנה מהנאה בכל צורותיה, מהנאה של שיחה מעוררת, מהנאה של כוס יין המלטפת את הלשון שלי, מהנאה של ידיים החוקרים את הגוף שלי עם הסבלנות של מישהו שיודע מה הוא עושה.. אני לא מפחד להגיד מה שאני רוצה, לקחת את היוזמה, לפרוץ בלי להתנצל.. אני הבעלים של עצמי, של התשוקות שלי, של השתיקה שלי, של ההתרגשות שלי.. אחרים מפחדים מעבר הזמן, אני מחזיק אותו בידיים שלי.. כי בעוד שחלקם חוששים לאבד את האטרקטיביות שלהם ככל שהם מתבגרים, אני מגלה שכוחה האמיתי של אישה בוגרת טמון באינטנסיביות שבה היא חיה, בביטחון שבו היא נעה, ובאופן שבו עצם נוכחותה משאירה חותם על אלה שהתמזל מזלם – או נועזים מספיק – לחצות את דרכה.