EmmaRiveraa

הלילה נושם לאט, כאילו ידעתי את צעדיך מתקרבים. האפלה הופכת לשותפה והעור שלי מחכה לשפשוף שלך כמו שהאדמה מחכה לגשם. האצבעות שלך משחקות על גבול הכתף שלי, נוסעות לצוואר שלי, משאירות עקבות חמים שמתעוררים עם כל לחיצה.. אתה אומר לי משהו באוזן, אבל המילים שלך מתמוססות בדם שלי, מתערבבות עם הדופק הדחוף שדוחק אותי לכיוון שלך. אין כאן שעונים, רק הדופק שאנחנו חולקים, רק המוזיקה של הנשימות שלנו והרגע ההוא שבו הפיתוי מפסיק להיות הבטחה והופך למציאות.

היין בכוס שלך רועד כשאתה מסתכל עלי ככה, כאילו השפתיים שלי היו פשע ואת, השותפה המושלמת. אנחנו מדברים על הכל, אנחנו צוחקים על הכל, אבל מתחת לשולחן הברכיים שלך מלטפות את שלי והשיחה מתנהלת בשפה סודית. אתה לוקח לגימה, האדום של היין מעורבב עם הקרמין של הפה שלך, ואני מדמיין את הטעם, המרקם, הטמפרטורה. בין לגימה לגימה אנחנו מקצרים את המרחקים, עד שהאוויר שמפריד בינינו כה דק שכל מילה יכולה לשבור אותו..

השמש הלכה, אבל הצל שלך עדיין כאן, מצוייר עלי כמו קעקוע בלתי נראה. אני זוכר את הידיים שלך, הירידה האיטית על גבי, הדרך שבה השפתיים שלך פיענחו את העור שלי כאילו הייתה זו מפה סודית. אני עוצם את עיניי וחוזר, לא עם רעש, אלא עם הדממה הבוערת שעזבת בין הצלעות שלי. אני מסתכל במראה ואני לא רואה את השתקפותי: אני רואה את טביעת הרגל של המבט שלך, הקו הבלתי נראה הזה שמזכיר לי שהייתי שלך. ואתה תדרוש אותי שוב.

אתה מתקרב והאוויר משתנה.. זה לא בושם, זה המהות החמה של העור שלך, הריח הזה שנשאר בבגדים שלי הרבה אחרי שעזבת. אתה משפשף את היד שלי ללא כוונה והעולם מתכווץ, הכל מופחת לרגע שבו העור מוכר. השיחה ממשיכה, אבל אני כבר לא מקשיב לשום דבר.. אני רק מדמיין את הפה שלך מצייר מילים על צווארי, והמלמול הרציני של קולך משחרר קשרים שלא ידעתי. כשאתה עוזב, האוויר ממשיך להידלק, ואני מגלה את עצמי מחפש אותך בכל צל, בכל פינה של המחשבה שלי..

העיניים שלך והעיניים שלי משחקות שחמט שקט, מזיזות חלקים בלתי נראים שמקרבים אותנו ללא תרופה. הצחוק שלך מתגנב להגנות שלי, האצבעות שלך נוגעות בשולחן כאילו הן נגעו בעור שלי במרחק. עדיין אין נשיקה, אבל אנחנו מרגישים אותה: את החום שעולה, את הדופק שפוגע במרפקים, את הדחיפות שהופכת את כל השאר לרעש רקע. וכאשר סוף סוף השפתיים שלך נשענות על שלי, זו לא נשיקה: זו החתימה הסופית של ההסכם שעשינו מהמבט הראשון.

אתה לא נוגע בי. ועדיין העור שלי מתעורר. זו הדרך שלך להסתכל עליי, כדי לפרוק אותי ללא אצבע אחת. אתה הולך קרוב, והאוויר בינינו עבה, מלא במילים שאף אחד לא מעז לבטא. אתה נשען להגיד לי משהו, נשימתך מלטפת את אוזני ונוסעת בקור מתוק. לא צריך יותר, כי אני יודע שהמרחק שביר, ובכל שניה מחווה מינימלית תהפוך את התשוקה ששמרנו כל כך הרבה זמן, כפי שהיא נשפכה והגיעה בלילה..