DemiMistral

מרד יום-יומי. חיכוך הבד על העור שלי היה כבר תזכורת טעימה למה אני אוהב את הרגעים האלה. הוצאתי כמה מסמכים, ניסיתי להתרכז. אבל התחושה של המשרד הקר על זרועותי, הריח של נייר מודפס טרי, והרעש של התנועות שלי עצמי, בסופו של דבר הסבו את תשומת ליבי..

Mon fétiche a toujours été la routine à double sens: le quotidien chargé de désir. לכן, כאשר נשענתי קדימה כדי לחבר את הטעינה מתחת לשולחן, הרגשתי את נשימתי משתנה..

חלל קטן, ריח של עץ, השיער שלי מלטף את הכתפיים שלי.. זה היה כאילו כל פרט תוכנן כדי לעורר אותי.. נשארתי שם כמה שניות בכוונה.. נהנה מהתנוחה, הפגיעות הזמנית. נהניתי מהרעיון שאם מישהו היה נכנס, הוא היה מוצא אותי ככה: בין עבודה ופנטזיה, בין מקצועיות ותשוקה.. יצאתי החוצה לאט, התיישבתי על הכיסא ונשכתי את השפה שלי.. אף אחד לא הגיע.. זה העלה את הטמפרטורה בחזה שלי.. פתחתי את המחשב, אבל המחשבות שלי לא היו על האימיילים; הן היו על העור שלי, על איך הבד מלטף את הירכיים שלי בכל נשימה...

הרגשתי קצת רוגע.. סוג ההתרגשות שמגיעה רק כשאני בדיוק איפה שאני רוצה להיות, עושה בדיוק מה שאני אוהבת: לא לציית בשקט.. להיות האישה שכולם רואים כרצינית, נכונה... בלי לדעת שמתחת לשולחן, האצבעות שלי עוברות על הרגל שלי בתירוץ של "להיות נוח". ». השעון צלצל.. שמעתי צעדים במסדרון.. קמתי, לקחתי נשימה עמוקה, ואימץ את העמדה המקצועית שלי.. רק אני ידעתי מה קרה כאן לפני כמה דקות.. רק אני הרגשתי את החום שילווה אותי כל היום, חבוי מתחת לחצאית שלי.. ושותפות זו עם עצמי.. זה היה העונג הגדול ביותר שלי..