ConnySaenz

באותו לילה לא היו לי תוכניות מיוחדות. הדלקתי כמה נרות, לבשתי את התחפושת הפנימית האהובה עלי וישבתי ליד החלון. העיר הייתה מלאה באורות, והרגשתי מוזרת, קצת שובבה. חשבתי כמה זה יהיה כיף אם מישהו מיוחד יופיע כדי לשבור את השקט של הלילה. בדיוק כשדמיינתי את זה, קיבלתי הודעה בלתי צפויה שהעירה את הסקרנות שלי..

ההודעה הייתה קצרה, אבל מעוררת מחשבה. היא אמרה שהיא עוקבת אחרי במשך זמן מה, ושהיא מאוד אוהבת את הדרך שבה אני משחק עם פיתוי. אני מודה שזה גרם לי לחייך. עניתי עם אתגר קטן: אם היא רוצה את תשומת הלב שלי, היא תצטרך לזכות בה. מרגע זה התחיל משחק של מילים, מבטים דמיוניים ופרובוקציות קטנות..

השיחה הפכה להיות אינטנסיבית יותר ויותר. יכולתי להרגיש את המתח גובר, אפילו דרך המסך. הוא ידע בדיוק מה להגיד כדי לגרום לי לצחוק, ובאותו זמן לעורר את הצד המשובח שלי. אני התיישבתי בנוחות רבה יותר על הספה, מצלבת את הרגליים לאט, נהנית ממשחק הפיתוי שהלך והפך למעניין יותר ויותר..

הלילה התקדם וכל הודעה הרגישה יותר קרובה, כאילו היינו חולקים את אותו המרחב. הוא שאל מה אני עושה ואמרתי לו שאני שוקל להיכנע לפיתוי. השקט בין כל תשובה הפך למרגש, כאילו שניהם דמיינו את אותו הדבר..

באותו רגע הבנתי שזה לא היה רק עניין של מילים. זה היה תחושה של שותפות, של ידיעה שמישהו בצד השני נהנה בדיוק מהאותו הדבר. עצמתי את העיניים לרגע, ונתתי לעצמי להיסחף לדמיון שאולי היא שם איתי, לוחשת לי דברים שרק שנינו יכולנו להבין..

כשהשיחה הסתיימה סוף סוף, נשארתי עם חיוך. אותה לילה התחיל בשקט, אבל הסתיים כפנטזיה בלתי צפויה. מאז, אני אוהבת לחשוב שכל פעם שמישהו נכנס לעולמי, משהו דומה יכול לקרות שוב. אם הוא יודע איך לעורר את הצד השובב ביותר שלי..