Chloey69

קלואי.

אני בן 20 ואני אדם מלא אנרגיה ומצב רוח טוב. ✨. אני אוהבת לצאת החוצה, לצחוק עד שכואב לי הבטן ולפגוש אנשים חדשים, כי אני תמיד מאמינה שלכל אחד יש סיפור מעניין לספר.. אני חברתית, סקרנית וקצת הרפתקאות: אם יש לי פרויקט נחמד, אני ב. אני אוהב להקיף את עצמי באנשים אותנטיים, ליהנות מרגעים פשוטים, ולאסוף זכרונות יותר מאשר חפצים.. אני סוג של אדם שתמיד מחפש את הצד החיובי של הדברים, והופך אפילו פרוייקט שקט למשהו מיוחד..

הג'קוזי נבהל כמו הבטחה מתוקה; קצף השמפניה צף בין הנרות המנצנצים, מצייר צללים חמים על הקיר.. נשענתי על הקצה, הרגשתי את המים תומכים בי, והבחנתי בעקומות שלי, תנועת הסערה מקצרת אותן: החזה שלי מילא את שדה הראייה של אלה שהביטו בי בתשוקה, והישבן הרחב שלי עיצב את הגוף שלי.. "לקחתי את הכוס, אצבעותי עדיין רועדות מחרדה, ונתתי לריח המתוק של הקצף להתערבב עם חום האדים.. הוא נכנס באיטיות, הדמות שלו חרוטת באור החם, מבטו נצמד לגוף שלי כמו מישהו שמפרש מפה אהובה.. הידיים שלה לא אמרו שום דבר מגעיל, הן רק חיפשו את קו המותניים שלי, נגעו בעקומה היכן שהעור פוגש את הקצף, והעולם הפך קטן: רק אנחנו, הניצוץ של הנרות, הלחישות של המים, והדופק של הלב שהזכיר לנו שאנחנו חיים.. סגרתי את עיניי, נשמתי את הריח העדין של שמפניה ואת העור החם לידיי, ונתתי לעצמי ליהנות מהזמן הקפוא, מהקירבה המדברת בלחישות, ומהוודאות שאני רצוי כפי שאני..

החדר היה מכוסה בחשכה רכה, אור אחר הצהריים החם נספג דרך הוילונות, מאיר את הקירות בהבעות זהב.. היתה דממה, אבל האוויר רטט, מלא במתח שלא יכולתי להתעלם ממנו.. ראיתי אותך מקצה עיני כשהתקרבת לאט, כמעט כאילו הזמן האט באותו רגע.. לא היה שום דחף, רק השקט שאתה מרגיש כששני אנשים כבר מכירים אחד את השני מעבר למילים, כשמגע העור ומבט מדברים חזק יותר מכל מילה.. נשימתי התגברה, כמעט ללא רצון, בעוד העור שלי דגדג עם כל צעד שלך.. הדיו שכיסה את זרועותי לא היה רק יצירת אמנות; הוא היה השתקפות של מי שאני, של מה שאני נושא בתוכך.. הקשר שיצרנו היה כמו קעקוע בלתי נראה, מצוייר באותה עוצמה כמו דיו על העור שלי, אבל אפילו יותר קבוע.. המבט שלך עליי נתן לי תחושה מוזרה של פגיעות, כאילו היית יכול לקרוא כל מחשבה שלי.. לא היינו צריכים לדבר, התשוקה צפה בינינו, מונעת על ידי החום של הקירבה שלנו.. הרגשתי את נשימתך על אוזניי, ורעד עבר בגוף שלי.. התודעה שלי ניסתה לשמור על שליטה, אבל החושים שלי נסחפו, כאילו שכל מה שאני צריכה לעשות זה לסגור את עיניי ולהרגיש.. הקליפה של אצבעותיך מחקה את המרחק בין הגופים שלנו, מלטפת את זרועי בעדינות שעוררה משהו בתוכי.. כל מגע היה לחישה, תזכורת שהאינטימיות היא לא מה שאתה נוגע, אלא מה שאתה משתף, מה שאתה מבין ללא מילים.. התשוקה היא לא תמיד פיצוץ, לפעמים היא שריפה איטית, שריפה שגדלה לאט לאט, מכסה הכל.. ובאותו אחר צהריים, במרחב הזה בין היום ללילה, נתתי לעצמי להיות מוקפת בחום הנוכחות שלך, בכוח של קשר שרק גדל בכל שניה..

Je suis elle: גוף מכווץ, חזה גדול, ירכיים רחבות, נותנות לי תחושה של כוח ותשוקה.. באותו אחר-הצהריים, אור חם נכנס דרך החלון, ומלטף את העור שלי במגע מוזהב.. התקרבתי לאט, כמו מישהו השולט במרחב שלו, ונתתי לדממה לדבר בשבילנו.. שמתי לב איך המבט שלו הופך לאט יותר, מתרכז בכל קו של הדמות שלי; ידיו מחפשות באיטיות את הקווים שלי, עוברות על כתפיי, עוצרות היכן שנשימתי מתחילה להאיץ.. הצלילים היו מינימליים: הלחיצות של הבד, הנשימות הכבדות, פעימות הלב שהזכירו לנו שאנחנו בחיים.. נשענתי על הקיר, סגרתי את עיניי ונתתי לעצמי ליהנות מהקירבה הזו, מהזרם החם הזה שעובר דרך החדר.. לא היינו צריכים מילים גדולות; העוצמה של הרגע היתה מספיקה, הכבוד במגע, והוודאות ששנינו רצינו להישאר שם, ללא שעון, ללא דחיפות, רק נוכחים..