ChiaraDurand

זה המקום שלי, המקום שבו אני חי, ללא מסכות, ללא דחיפות. הנה אני, אישה מטבעה, לא מתוך יהירות, אלא מתוך התשוקה לחייך לחיים ולצמצם עין במראה. אני אוהב להתלבש, לשחק עם צבעים, להרגיש שגם שמחה יכולה להתלבש בצחוק..

אני אישה שמחה, כאלו שמוצאים סיבה לחגוג בפרטים הקטנים. אני אוהב לאבד את עצמי במשחקי וידאו, כי שם אני מגלה עולמות חדשים שבהם לדמיון אין גבולות, ושם אתה גם לומד איך ליפול ולהתחיל מחדש. משחק מזכיר לי שגם החיים, בסופו של דבר, הם נסיון, טעות והנאה מהתהליך..

ספרים הם בית נוסף שלי. הקריאה מאפשרת לי לחיות אלף חיים מבלי לוותר על חיי. אני אוהבת להרגיש את המשקל של הסיפורים, להדגיש משפטים שמגעילים את הנשמה שלי, ולתת למילים ללוות אותי כאשר הדממה נחוצה..

כל ספר הוא מראה שונה, שבה אני מזהה את עצמי קצת יותר. ריקוד הוא הדרך האהובה עליי לדבר ללא מילים. כשאני רוקדת, הגוף משתחרר והלב משתחרר..

No importa el ritmo: הדבר החשוב הוא להרגיש איך המוזיקה עוברת דרך הרגליים שלי, המותניים שלי והמחשבות שלי. ריקוד מחזיר אותי אלי. הסרט נחשב לאחד מסרטיו הטובים ביותר. אני אוהב סרטים מכל הסוגים, כי אני חושב שלכל סיפור יש משהו ללמד..

אני יכול לבכות על הדרמה, לצחוק על הקומדיה, להתרגש על סיפור פנטזיה, או לחשוב שעות על סוף לא צפוי. סרטים מזכירים לי שהחיים הם גם סיפור גדול..

ואם יש רגע שגנב את נשימתי, זה שקיעת השמש. הרגע הזה שבו השמיים צבועים בפרידה והבטחה.

כאשר השמש זורחת, היא נראית כבלתי נראית, ואילו כאשר השמש שוקעת, היא נראית כבלתי נראית. השמיים בוערים בצבעים ואני לומדת לשחרר.

הוא לא מדבר על עצמו, אלא על הדרך שבה הוא מתנהג. שמחה כי בחרת לצחוק גם כשזה כאב.

כשאני רוקד אני לא חושב, כשאני חושב אני לא עף. זו הסיבה שאני רוקדת, כדי להזכיר לעצמי שאני בחיים. נושאים מרכזיים ביצירותיו הם: אור, חושך, תנועה, חושך, אור, חושך. מקום מקלט אליו תמיד אוכל לחזור..