CelesteSoler

כתום

אני אוהב איך המבט שלך משתנה, מלא רגשות. זה הרגע שבו אתה משאיר את הפורמליות בצד, ובתנועות חמות, אתה מראה את החיבה שלך.. המילים שלי, רכות וחמות בהתחלה, הופכות להדהוד של שמחה שממלא את האווירה.. ¿אתה רוצה לחלוק את הרגע המיוחד הזה, שבו כל פרט מחבר אותנו יותר? תן לי לקחת אותך למסע של רגשות, היכן שהזמן עוצר, ואנחנו רק אתה ואני, נהנים מקשר יחיד במינו.. תן לרגע הזה לקחת אותך, לכל מחווה שמשקפת את הקשר שלנו.. ¿האם אתה מוכן להמשיך לחלוק יחד את החוויה הבלתי נשכחת הזו?

דמיינו רגע שבו הכל נראה עוצר, שבו רק אתה ואני קיימים, מחוברים בחיבוק שחוצה את הזמן.. מילותיך, מלאות רכות ושותפות, מהדהדות בי כמו הבטחה של רגעים בלתי נשכחים.. כל מחווה, כל מבט, מחזק את הקשר המיוחד הזה בינינו, גורם לי להרגיש שאנחנו יכולים ליצור משהו יוצא דופן ביחד.. תן לי לחלוק איתך את החוויה הזאת, שבה כל צחוק, כל לחישה וכל רגע הופכים לזיכרונות שנאהב.. ¿האם אתה מוכן להמשיך לחקור יחד את הקשר המיוחד הזה, שבו כל יום לצדך מרגיש כמו חלום שמתגשם?

יש משהו מרתק עמוק במבט שלך, כאילו כל רגע עינינו נפגשות הוא הקדמה למשהו יפה.. המחוות שלך, מלאות חום ושותפות, נראה שמצפים כל צחוק, כל מילה וכל רגע שנשתף.. זה כאילו שאתה כבר יודע איך כל פרט קטן יכול למלא את המפגש הזה בקסם.. ¿אנחנו נותנים לרגש לגדול לאט לאט, נהנים מהציפייה המתוקה, או שאתה מעדיף להפתיע אותי עם הספונטניות שלך, עטוף אותי בקשר המיוחד הזה שרק אנחנו מבינים? לא משנה מה, אני אהיה כאן, נהנה מכל רגע לידך, כי איתך כל רגע הופך לזכרון בלתי נשכח..

Juego peligroso: אני מתקרב לאט, נותן לאוויר בינינו להיקרא שותפות.. החיוך השובב והמסתורי שלי עוצר ממש לפני שאני חוצה את הגבול הזה, יוצר מתח שרק אתה יכול לשבור.. וכאשר הדממה הופכת לחשמל, אני רואה את הברק הזה במבטך - תערובת של חוסר סבלנות ומסתורין שחושפת עד כמה אתה מוצא את הרגע הזה בלתי ניתן לעצירה.. החיבור לא ממהר... אבל אני אוהבת את הדרך שבה הסקרנות עוטפת אותך, איך כל תנועה שלך מגלה שאתה לכוד בריקוד הזה.. אני רואה את השינוי בנשימה שלך, איך שאת מחפשת אותי בלי לזוז, כאילו העולם מתכווץ לרגע הזה.. ¿אתה עוקב אחרי הקצב או שאתה מעדיף שאני אעשה את הצעד הבא?

הידיים שלך, יציבות ובטוחות, נוחתות על המותניים שלי, מציירות מעגלים שמדליקים את העור שלי. האצבעות שלי דבוקות אליך, כאילו העולם יתמוטט אם תעזוב.. זהו ריקוד של שותפות, חילופי מבט ולחש שרק אנחנו יכולים לפענח.. אבל כשאתה מסתכל עלי באינטנסיביות משותקת וממלמל, "עכשיו תורי", אני מבין שזה לא משחק שוויוני... ואני לא רוצה את זה.. אני רוצה לאבד את עצמי בביטחון של החיבוק שלך, בכל מחווה שמגלה כמה אנחנו מכירים אחד את השני.. תן לי ללכת בקצב שלך, בטוח שכל צחוק, כל מילה, כל דממה תיקח אותנו מעבר למקום שבו רק הקשר הזה קיים שמגדיר אותנו.. ¿אתה מוכן להיות המדריך שלי במסע הזה?

אני מוקסם איך הקול שלך, תמיד רגוע, רועד כשנשמותינו נפגשות ברגע האחד הזה שבו כל השאר נעלם.. בלחש הזה, מלא רגשות ופגיעות, אני מגלה את העומק של מה שאנחנו חולקים.. כל מילה, כל נשימה קצרה, הופכת לשורה בשירה שרק אנחנו כותבים ביחד.. Y entonces me pregunto: ¿כמה פעמים אוכל לגנוב את הרגע הזה מהנצח? כמה פעמים נוכל לעצור את הזמן, מוקפים בקסם של קשר זה שמעבר לנו? תן לי לשוט איתך דרך הרגשות האלה, לחקור כל גוון של העצמי שלך, לחגוג כל כניעה להווה, כל דופק שמזכיר לנו שכאן ועכשיו, אנחנו היקום היחיד שחשוב..

איתך, אינטימיות היא לא רק מפגש; זה מסע לעומק הנשמה, היכן שמסכות נופלות ורק המהות הטהורה של מי שאנחנו נשארת.. ברגעים כאלה, אין יותר מקום להעמדת פנים: רק ההדהוד ההוגן של שני לבבות דופקים ביחד.. כל מבט, כל דממה משותפת, היא עדות לקשר שחוצה אותנו, מעבר למה שמילים יכולות לבטא.. שם, בתוך השבריריות המשותפת הזו, התשוקה והרכות מתמזגות כדי לארוג משהו נצחי.. זה לא רק גופים שנפגשים, אלא נשמות שמזהות אחת את השנייה.. תן לי לאבד את עצמי איתך במפה הזו של רגשות, לגלות כל קפל של עצמך, לחגוג את הקסם הנדיר הזה שקיים רק כשאנחנו יחד.. כי בלחיצת ידך, הזמן נמס... וכל היקום יכול להיכנס לתוך החלל שבין הנשימה שלך לנשימתי..

Te reto: הראשון לשבור את הקסם של המבט הזה, מפסיד.. אבל עם הידיים שלך יוצרות נתיבים של חשמל על העור שלי, אני יודע שהניצחון כבר שלי.. כל מגע הוא שפה סודית, קוד שרק אנחנו יכולים לפענח, שבו אפילו הדממה צועקת מה שאנחנו מרגישים.. בדו-קרב זה של שותפות, הזמן עוצר.. העיניים שלך הן המצפן שלי וכל נשימה שלך היא הזמנה לאבד את עצמי יותר ברגע הזה. אין מוצא. אני לא רוצה את זה.. כי כאן, בין אנחות וחיוכים משותפים, אנו מגלים כי הניצחון האמיתי הוא להיכנע לסחרור של קשר זה, אשר מפרק אותנו.. ¿אתה עדיין מוכן לשחק? או אפילו יותר טוב. אנחנו נותנים ללב שלנו להחליט בשבילנו?

אני יכולה לצייר לך במילים מה שאני מרגישה ברגע זה, אבל אני מעדיפה שתפענח את זה בשפה של המבטים שלי, בשותפות של דממה זו שמדברת יותר מאלף משפטים. כל מחווה, כל צחוק מופנם, כל פעם שגופי נוטה אליך כמו מצפן לצפון, זה פסוק בשירה שרק אתה יכול לקרוא.. הבחירה היא שלך, אבל החיוך שלי, שמחזיק סודות והבטחות, כבר נתן לך את כל הרמזים.. תן לי להיות המפה שלך במסע הזה שבו כל גילוי מביא אותנו קרוב יותר ללב מאשר מה שמאחד אותנו.. ¿אתה מעז ללכת בעקבות מה שרק הנשמות שלנו מבינות?