BrunetteLopez

ברוכים הבאים למרחב האישי שלי.

להתקדם בחזה שלך.

לשקוע בחזה שלך, בכל דופק, לשכיל אותי בזרועותיך, מלאת חיבוקים, לשקוע אהבה מתוקה, לשקוע בפה שלך, לשקוע בידיי את גזעך, גבר, רק שלי, להיוולד בך כל לילה, לצמוח בשבילך בכל אחת מהשעות הבוקר שלי, להתעופף בחיוך הירוק העצוב שלך, עד שהוא ייעלם, ויהיה דשן מאהב לסיפור אהבה, שלנו, עשוי משמש, אור ודם אדמי.

אתה

אתה החלק שבי, בבור שגופנו אינו יכול לכסות, אם הוא מסתבך הוא חי יחד במסה של חיבוקים הקמט האינסופי שנוצר בסדין עורנו, הווילון המפוזר שמרחף משוטט בין גניחות של חיה פצועה אור השעון המעורר המהבהב הקורץ למוות האוהב, טיפת זיעה יחפה שמתנפצת על הקרקע, מתיישבת על רגליי ומתאדה אותו עץ מחושל בבהט מסוכר בריח קינמון ומנטה, התפס החלוד של טריקים ישנים, ערימת האבק שמתנגשת באלפי אורות צפים, חסרת תנועה בכוח המשיכה של השתקפות קלושה התמונה התלויה בראש המיטה; זוחל וזוחל תלוי מצבעונים מחבקים פינת חלון הוויטראז' סדק שפולט תנודות אור משתנות: אופלים לבנים שמתרסקים על הקיר המזרן הצר שזועק את קיומו הלא יציב, המנורה החשמלית שמטילה צללים סיניים ועשב אספרטו אתם בדיוק החדר שבו, נטול החלקיקים שלכם, מתרחשת האלכימיה של גופנו

חמדנות

אני חמדן את הגוף שלך, העור הרך שלך מחליק על שלי. העור שלך: מפה משוננת במלח תאוות בצע הלשון הזאת מוחשית על מדף הרגל שלי שואבת רגל בפנים: התעוררות טקסית של האינסטינקטים שלנו, רוק משותף, אפלוביה אחידה חמדנות העירום הפשוט שלך, ריקבון הנשימות, המבטים האבודים שלנו המבוקשים, הצוואר שלך פתוח אלי, השבריריות של אותה התעלות רגעית שמעבירה אותנו אל גופו של האחר שבו אנו מתים, שוב, בחיים, במקום שבו אנו חיים לרגע, במוות