Brianda

אני אוהב אותך בעדינות, בין צללים של אשליות שווא.. אני רוצה אותך כדי לקרוא לך כל לילה, כמו הספר האהוב עליי אני רוצה לקרוא לך, שורה אחר שורה, אות אחר אות, חלל אחר חלל. אני רוצה שתחזיק את היד שלי מתחת לשמים ותראה לי את אהבתי שלך,. אני רוצה אותך על עלים הסתיו, מדבר על כלום אבל בכל פעם על הכל, ובזעם של טירוף, לשתות את הדמעות שלך בזמן שאני מתייאש על שפתיך.. אני רוצה לחפש אותך בין המשפטים שלא נאמרו, בין המחשבות הקבורות, בין הדרכים המורכבות אני רוצה למצוא אותך ולא לעזוב אותך. אני אוהב אותך כמו לקחת אותך למקום האהוב עליי ולספר לך שזה שם אני יושב מחפש אותך בערפל של מבטים שאינם שלך, אבל עדיין אני מחפש אותך. אני רוצה אותך כדי שנשתגע מצחוק, שיכורים מכלום ונלך ברחובות בלי למהר, כמובן, מחזיקים ידיים, או יותר נכון, של לב.. אני אוהב אותך כדי לרפא אותך, ולרפא אותי, ולרפא יחד, כדי להחליף את הפצעים בחיוכים ואת הדמעות במבטים,. אני אוהב אותך על הלילות שבהם אתה חסר, אני אוהב אותך כמו לשמוע את הצחוק שלך כל הלילה ולישון על החזה שלך, בלי צללים או רוחות רפאים, אני אוהב אותך כמו לא לשחרר אותך לעולם. אני אוהב אותך כמו שאוהבים מאהבות מסוימות, בדרך הישנה, עם הנשמה ולא מסתכלים אחורה.

אני אוהב אותך כשאתה שקט כי אתה כאילו חסר, ואתה שומע אותי מרחוק, והקול שלי לא נוגע בך. נראה כאילו העיניים שלך עפו, ונראה כאילו נשיקה סגרה את הפה שלך.. כמו כל הדברים מלאים בנשמתי אתה יוצא מהדברים מלאים בנשמתי. פרפר שינה, אתה דומה לנשמתי, ואתה דומה למילה מלנכוליה. אני אוהב אותך כשאת שקטה ומרוחקת.. ואתה מתלונן, פרפר מתרומם.. ושמעת אותי מרחוק, וקולי לא מגיע אליך: תן לי לשתוק עם השקט שלך. תן לי לדבר גם אליך עם שתיקה שלך, ברורה כמו מנורה, פשוטה כמו טבעת.. אתה כמו הלילה, שקט ומלוא הכוכבים.. שקטך כוכב, כה רחוק ופשוט.. אני אוהב אותך כשאתה שקט כי אתה כאילו חסר.. מרוחקת וכואבת, כאילו מתת.. מילה אחת, אז, חיוך אחד מספיק. ואני שמח, שמח שזה לא נכון..

ביום שתאהבי אותי יהיה יותר אור מיוני, הלילה שתאהבי אותי יהיה ירח מלא, עם הערות של בטהובן רועדות בכל ברק, דברים בלתי נתפסים שלו,. מעיינות קריסטליות יעלו במדרונות, קופצים קריסטליות ביום שתאהבי אותי.. ביום שתאהבי אותי, הבתים החבויים יגידו ארפגיות שמעולם לא שמעו. אקסדה בעיניים שלך, כל האביב שהיה ויהיה בעולם יהיה כאשר אתה אוהב אותי. מחזיקות ידיים כמו אחיות בלונדיניות, עם גרונות קנדיות, מתה על הרים וברשות, לפני צעדיך, ביום שתאהבי אותי.. ואם תפרח אחד, פלטת הלבנה האחרונה שלו תגיד לך, "להתלהב!" כשהשחר יפרוץ ביום שבו תאהבי אותי, לכל קלבור יהיו ארבע עלות אגוריות, ובבריכה, גן של חיידקים לא ידועים,. ביום שתאהבי אותי, כל עץ יהיה כנף נפלאה, כל עץ יהיה מראה של אלף ולילה אחד, כל רוח תהיה שיר, כל עץ יהיה לירה, כל הר יהיה מזבח.. ביום שאתה אוהב אותי, לשנינו יהיה מספיק בנשיקה אחת את ברכת האל.

הטקטיקה שלי היא לצפות בך, ללמוד לאהוב אותך כמו שאתה הטקטיקה שלי היא לדבר איתך ולהקשיב לך לבנות במילים גשר בלתי ניתן להרס הטקטיקה שלי היא להישאר בזיכרונך אני לא יודע איך או באיזו תירוץ אבל להישאר בך הטקטיקה שלי היא להיות כנה כדי שלא תהיה שום סתום או תהום בינינו. האסטרטגיה שלי היא במקום זאת עמוקה ופשוטה יותר. האסטרטגיה שלי היא שיום אחד, אני לא יודע איך, אני לא יודע באיזו תירוץ,. אני אוהב אותך על גבי הגבה, על גבי השיער, אני מתווכח איתך במסדרונות לבנים ביותר, שם מקורות האור משחקים, אני מתווכח איתך על כל שם, אני קורע אותך בעדינות של צלקת, אני שם על השיער שלך אפר ברק ואגוזים שינו במים.

אני לא רוצה שתהיה לך צורה, שתהיה בדיוק מה שבא מאחורי ידך, כי המים, תחשוב על המים, והאריות כשהם מתמוססים בסוכר של האגדה, וההגזעות, הארכיטקטורה הזו של שום דבר, מדליקה את המנורות שלה באמצע המפגש. כל הבוקר זה הלוח שבו אני ממציא אותך ומצייר אותך, בקרוב למחוק אותך, זה לא מה שאתה, גם לא עם השיער הקשור הזה, החיוך הזה.

אני מחפש את הסכום שלך, את קצה הכוס שבו היין הוא גם הירח והמראה, אני מחפש את הקו הזה שגורם לאדם לרעוד בגלריה במוזיאון. חוץ מזה, אני אוהב אותך, וזה מזג אוויר וקר.. אני שר את מה שאהבת, חיי, אם תבוא ותקשיב, חיי, אם תזכור את העולם שחית, בשקיעה אני שר, צל שלי. אני לא רוצה להיות אילום, חיי.. ¿איך בלי הקריאה הנאמנה שלי היית מוצא אותי? איזו סימן, מה מצהיר לי, חיי? אני אותו דבר שהיה שלך, חיי.. לא איטית, לא מתחרט, לא אבודה.. בוא אל הערב, חיי, בוא תזכור שיר, חיי, אם את מכירה את השיר מלמדת ואם את זוכרת את שמי עדיין.

לכל חלק בחיים שלי יש משהו שלך וזה לא ממש משהו יוצא דופן. אתה יודע את זה באופן אובייקטיבי כמוני.. אבל יש משהו שאני רוצה להבהיר לך, כשאני אומר את כל החלקים, אני לא מתכוון רק לזה עכשיו, לזה לחכות לך ולללואיד למצוא אותך,. אני לא מתכוון שאתה פתאום אומר, אני הולך לבכות ואני עם קשור עדין בגרון, טוב הוא יבכה. ושהגשם הנראה נעים יחפה עלינו, ואולי בגלל זה השמש תזרח מיד.. או שאני יכול או מאמין שאני יכול להפוך את המפלים שלי לניצחונות, או שאתה נותן לי את המתנה המתוקה של הייאוש האחרון שלך. לא. זה הרבה יותר רציני.. כשאני אומר כל הפריטים אני מתכוון, מלבד הקאטקליזם המתוק הזה, שאתה גם כותב מחדש את ילדותי, את הגיל שבו אתה אומר דברים בוגרים וטובים, והבוגרים הטובים חוגגים אותם,. אני מתכוון שאתה מחזיר את הנעורים שלי, את הזמן שבו הייתי זקן מלא חשדות, ואתה יודע במקום זה להוציא מהאדמה הזאת את זרע השמחה שלי ולשקם אותו. אני מתכוון שאתה מזיז את נעורי, את הקנקן שאף אחד לא לקח בידיים, את הצל שאף אחד לא התקרב אליו, ואתה יודע להניע אותו עד שהעלים היבשים מתחילים ליפול,. אני מתכוון שאתה מחבק את הבגרות שלי, את התערובת הזו של הפתעה וניסיון, את הגבול המוזר הזה של חרדה ושלג, את הפנס הזה שמאיר את המוות, את המערה הזו של החיים המסכנים.. כפי שאתה רואה, זה חמור יותר, הרבה יותר חמור, כי במילים אלה ובמילים אחרות, אני רוצה לומר שאתה לא רק, הילדה היקרה שאתה,. כי בזכותכם גיליתי, (תגידי שזה הגיע הזמן ובצדק), שאהבה היא מפרץ יפה ונדיב,. מפרץ יפה ונחמד, שבו ספינות באות ויוצאות.. אבל אתה, בבקשה, אל תלך.

אני אוהב אותך, מבטך הבוער, הליכה החתולית שלך, הידיים שלך כמו ורדים חמים, הלב שלך בלילה ובקיץ, צומחים מההתנשאות שלהם, מקור של נדודי שינה אפלים, אשליה, הזיכרון של כנפיים לא מודעות, להיות אדמה פורייה באביב וגורל של ספינותיי ללא שם, מפרשי נוף ערמומיים שעולים רך ובאטיות דרך הפצע הנצחי של הבור. ואני מלביש את עצמי בסערות, שיכור מחלומות עולי רגל לכבוש את הקרבות היהירים שלך כשציפורני עטופות באשכולות רכים להתקרב ולהפוך את מכרה החרך שלך להיות מסמר ובשר איתך בלילה המושלם הזה, בחזיון התעתועים הרדוף הזה, של מהומה וכניעה לחה, של זרועות מתוקות וחיבוקים על התהום, שבתשוקה שוקעים וקוברים שורש בקפל שממלא את ריקנות היעדרותך המתה, מהמיטה שלך היא כבר שלי. הסתכלתי על הידיים שלך ומצאתי סיפורים על דגדים על החזה שלי, על סחוטים רכים בין הירכיים שלי.. מיד פאות וריאות הגיעו במים לא צפויים לרטוב את חושיי.. כך למדתי להיות צמאה לנצח לציפורניים, בזמן שראיתי את הידיים שלך.. "השאיפה שלי התלכדה בין אצבעותיך, "כאשר ים חם שטף אותי בשחר ללא רוח..

אני חושב עליך. עור עם עור. אני שואף את הריח של גופך בזמן שאני מרגיש את ידיך מלטפות אותי.. אני מרגיש אותם מתרוצצים בי, חמים במגע שלהם.. שפתינו מתקרבות. אתה אוכל אותי. אני אוכל אותך. הם משחקים בשפות שלנו. שנינו זלחנו... "ידיים שלי מחפשות את החזה שלך, "שדוחף את החזה שלי.. אצבעותיי הצעירות על הציצים שלך גורמות לנאנח מהשפתיים שלך... אתה שוכב לי ואני מרגיש כמו המין הרטוב שלך לבלוע את הזין שלי. אתה זז עם תנועות עדינות בזמן שדיים שלך דורשים את הנשיקות שלי.. עם רכיבה כמו בזמן שלך עוקבת את תנועתו. אני מרגיש איך הזין שלך מתכווץ. האוויות שלך מתגברות. אני מרגיש אותך מגיע לשיאה ובמבטלים אני שופך את עצמי לרגעים שלי, מייאמים, מחבר את שפתיך לשפתי..

תורידי אותי, תקשרי את הלילה לעיניים שלי, היום אני רוצה להיות עיוור, היום אני רוצה להיות חירש, אני רוצה לראות אותך בידיים שלי אני רוצה שתהיי בשבילי בלבד, שתבי מהירכיים שלך. אתה מפתה אותי, אתה חוטף אותי בזבוז, בתצוגת ניסים מגעילות זו, שבה אני דוחף את הברק שלי כמו זאוס של רגש, כמו אל חסר פנים, מחפש את חסותך, כדי לנשק את שפתיך ולרטב הכל, ולרטב הכל. תהנה ממני, תהיי סטיגמת האש שלי, פרח ההתרגשות שלי, ים האינסטינקטים שלי, היכן שהמאגמה הנמלטת שלי זורמת, נשברת ואני פורחת ויוצאת ומוצפת אותך וממלאת את הגינה שלך, את המבוך שלך,.

אני מקנא בידיים שמטפלות את גופך, כי הן יכולות לעלות על כתפיך ועל צווארך עם חיבוקים אלוהיים ולהתערבב בשיער שלך. כי הם יכולים לגעת במקומות העדינים ביותר, כי הם יכולים להרגיש את הנאה בחזה שלך, כי הם יכולים לרדת דרך הבטן המושלמת שלך ולגעת בפינה של אמת מעולה ולתת לך את תהילת הנאה האינסופית. כי אני יודע מראש כמה רחוק אתה, אני לא יכול לעשות כלום. אני מקנא בידייך!

אני רוצה להיות, הסיבה לחיוך שלך, המקלט בסערה, הבהירות בלילה החשוך, ערות הפנטזיות שלך. אני רוצה להיות, המעריץ הסודי שלך, זה שבחום היום מסתפק רק בלהביט בך ובלילה משביע את הפנטזיות שלך. אני רוצה להיות זו שכותבת שירים לשפתיים ולפה שלך, לכמיהות העזות שלך, ללחות של העור שלך. אני רוצה להיות, העייפות הרגועה שלך, זו שמעוררת את געגועיך ומרטיבה את תשוקותיך, המאהב הפרווה... חברך הנאמן.

בוא, אני מזמין אותך להיכנס לחיי, אני רוצה לשמוע את המנגינה הרכה של קולך בחדר שלי... את הנאנחות שלך על המיטה שלי. תן לי להשבית את התשוקות האלה בגופך, אני רוצה להתרברב על עירום שלך; לשתות מהמעיין שלך... לאכול מהשולחן שלך. אני רוצה שהידיים שלי יטפלו בכל חלק של העור שלך, שישיקותיי וחיבובי ימלאו אותך; אני רוצה להעיר את הרצון שגורש בך. בוא, אני מזמין אותך להיכנס לחיי, אני רוצה להיות זה שמביא לך עונג, זה שגורם לך לנאנח... זה שמספק את התשוקות שלך לנשים.

רחוק מלספק את תאוותי בשיגעון אתה מתנכר לי, זה עינוי שמדהים אותי, זה רעב שטורף אותי, תא שבו אני מוצא את החיוך שלך, צייד צללים נוסטלגי, אתה בורח כשאתה מתקרב, אתה מתקרב כשאתה כועס, ובנשיקות הרפאים שלי של ורדים אתה תופס מחסה, אתה נדלק לבד, ואתה גונב מעצמותיי של דוב זקן מיוחם חיבוק ותבוסה, נדבות של נשיקות חלולות, פעימות לב משתוללות, חלום על החלום שמגיע במהירות ומפציר בי להימס בפיך השובב, לעבור דרכך בשעה זו שבה אתה הטרף שלי ואני נוכחותך הטורפת, טורף רעבתני של אלה.

הלילה השארתי את החלון פתוח כדי שהחשבות שלי יטוסו, וציטתי שמשות בשמי הלילה כדי שיאירו את צעדיך כשתגיע.. וניסתי רעדות בפרחים שלך ובנקביים שלך, וחשפתי אותך מזמנים שבם אתה יכול לשבור, שתיתי קלות את הרעל של הרגליים המקבילות שלך ובים של הירכיים שלך הייתי קפטן. זמזם ארנוורים וריגורים, הייתי שומרת, בשעה פצועה שמי היה קמע, טרף עני של הפה שלך כל כך רעב, דוגמא כנה של זה שומר אפל. צבעתי את שפתיך, את הדבורים שלך, את הפינות שלך עם ניחוח של סוס לבן, בניתי הבטחות עם שברים של סערה,

איתך למדתי שיש רגשות חדשים וטובים יותר איתך למדתי להכיר עולם חדש של אשליות למדתי שהשבוע יש יותר משבעה ימים כדי להגדיל את השמחות המעטות שלי ולהיות מאושר, למדתי איתך איתך למדתי לראות את האור בצד השני של הירח איתך למדתי שלא אשנה את נוכחותך לשום דבר למדתי שנשיקה יכולה להיות מתוקה ועמוקה יותר מה אני יכול לעשות? לעזוב את העולם הזה מחר הדברים הטובים, חייתי אותם איתך ואיתך למדתי שנולדתי ביום שפגשתי אותך למדתי שנשיקה יכולה להיות מתוקה ועמוקה יותר שאני יכול לעזוב את העולם הזה מחר הדברים הטובים, חייתי אותם איתך ואיתך למדתי שנולדתי ביום שפגשתי אותך

אומרים שבראש הארץ שמים וגיהינום קיימים יחד.. ¡וזה חייב להיות נכון! כי כשאני מביט בך, אני רואה את המבט של השמיים.. וכאשר שפתינו מנשקות אותך, הן מרגישות את האש מהגיהינום.. את מלאכי היפה שלי, ואת גם... השד שלי בהלהבה.. כשאני מחזיק אותך בזרועותיי, רגלי רועדות, כשאני נשק את שינייך, כשאני נאכל על ידי החיה שלי.. אתה שלי, ויש לי משהו שאתה רוצה, אתה רוצה, אתה מסתכל עליו, כאשר בין הרגליים שלך יש לי. את השד המתוק שלי, את מלאך האש שלי.. אני מרגיש את האש שלך בגופי, כאשר מהשפתיים שלי אתה שותה. אני נהנה מחטאי השמיים, כשאני בגוף שלך.. ¡זה שעלייך יש לי גן עדן וגיהינום! אני מרגיש את האש כשאתה בא אליי, ואני מרגיש את השמיים כשאני בא אליך.. אהובתי... את הגיהינום העדין ביותר שלי, אהובתי... את אש השמיים. נשק את השפתיים שלי, תופס את הידיים שלי! בואו נגע בשמים ביחד בעודנו מבזרים חטאים. בגוף שלך השמיים נצחיים, בבטן שלך האש היא קבועה. אני נשרף לאט בנשיקותיך, שד מתוק שלי