BadAngel

אישה היא כמו יין טוב, מענבים אצילים וטהורים, שגברים רבים רוצים לשתות, אבל לא כולם יכולים להחזיק את המשקה שלהם..

 

“אלוהים נתן לי גם פין וגם מוח, אבל למרבה הצער לא מספיק אספקת דם כדי להריץ את שניהם באותו הזמן. רובין ויליאמס

“ג'נטלמן מחזיק לי את היד. גבר מושך אותי בשיער. בן זוג נשמה יעשה את שניהם..”

Ils dit: 'אנחנו חוזרים כשזה בסדר.! "'

 

                                                    

 

 

גורלה של פרנצ'סקה והנסיך המרשים

פרנצ'סקה פסעה באיטיות ברחובות המרוצפים של עירה, הרוח העדינה מלטפת את שערה. זה היה בוקר סתווי, ועלי העצים היו צבועים בגוונים זהובים ואדומים. היא בדיוק עזבה את בית הקפה האהוב עליה, ליבה עדיין התמלא בחום של החיוך האחרון שהוחלף עם חברה. היא לא תיארה לעצמה שהיום הזה ישנה את חייה.

כשחצתה כיכר קטנה, פגש מבטה את מבטו של בחור צעיר שצפה בה באינטנסיביות מספסל, ספר בידו. היו לו עיניים כחולות עמוקות, כמעט לא מציאותיות, שכאילו הציצו לתוכה אל מעמקי נשמתה. פרנצ'סקה, נדהמת, מיהרה להסיט את מבטה, אבל תחושה מוזרה גרמה לה להביט שוב.

הוא חייך בעדינות, ובלי לחשוב פעמיים היא התקרבה אליו..

— "שלום," היא אמרה, מופתעת מהעוז שלה..

הוא סגר את ספרו בעדינות.:

— "-בוקר טוב. סליחה, לא יכולתי שלא לצפות בך. יש משהו במבט שלך. זה כאילו ראיתי אותך בעבר.."

פרנצ'סקה הצטחקה קצת, תחושה של חום חדרה לגוף שלה..

— "אני בטוחה שזו רק תחושה", היא ענתה בחיוך. שמי פרנצ'סקה.."

— ""הנסיך הקטן", הוא אומר, "הוא עולה מהבנק. -נעים מאוד.."

הם החליפו כמה מילים ביישניות, כמו שני זרים שמגלים אחד את השני לאט לאט, ואז החליטו לצעוד יחד ברחובות השכונה. הם נהגו לדבר על כל דבר ודבר, אך עם כל מילה שהחליפו, התפתחה ביניהם שותפות, בלתי נראית אך מוחשית. צחוקם התמזג עם אוויר הסתיו הרענן, ויצר מלודיה שנדמה היה שהיא שייכת רק להם..

תוך זמן קצר, פרנצ'סקה מרגישה כל כך קרובה לנסיך, שהיא שוכחת את העולם סביבה. הם התמקמו בכיכר קטנה, שהייתה מוארת באור רך של מנורה. שם, הנסיך הפנה את מבטו אליה, מבטו העמוק נצמד אליו..

— "פרנצ'סקה, את מאמינה במקריות? הוא שאל בקול כמעט לוחש..

היא הביטה בו מבולבלת, ואז ענתה בעדינות.:

— "אני מאמין שלפעמים, מקריות היא רק הדרך שבה הגורל מדבר אלינו.."

דממה נכנסה ביניהם, דממה כבדה של הבטחות.. הנסיך צעד כמה צעדים לכיוונה, ואז עצר.. נשימותיהם התערבבו באוויר הלילה הרענן.. לאט, הוא הרים את ידו וגרם ללחיים שלה, מעשה עדין, כמעט ביישן.. המגע של העור שלו על העור שלה גרם לפרנצ'סקה לרעוד, ולב שלה לפעום.. הוא התקרב יותר ויותר, עד שהשפתיים שלהם נגעו זו בזו.. רגע נעצר בזמן.. הנשיקה לא הגיעה בפתאומיות, אלא עם המתיקות של מפגש צפוי..

הנסיך נתן לשפתיו לגעת בשפתיו, מגע קל, כמעט כמו שאלה. פרנצ'סקה, עיניה סגורות, השיבה למחוות השקטה הזו, והציעה לו מתיקות שגרמה לו לרעוד..

לאחר מכן, בהדרגה, השפתיים שלהם התמזגו, הפעם בנחישות רבה יותר. התנועה הייתה איטית יחסית, אך עם הזמן התרחבה התנועה והפכה לתנועה כלל עולמית. כל תנועה הייתה חיבוק, חילוף שבו נשמותיהם הכירו אחת את השנייה. הטעם של השפתיים שלה, מתוק ונעים, עורר בהם אש מתוקה אך חזקה..

העולם סביבם כבר לא היה קיים, רק הרגע המושלם הזה, שנעצר בקסם הלילה הפריזאי. הלבבות שלהם היו דופקים ביחד, כמו ישות אחת, מאוחדים על ידי הנשיקה הפשוטה אך הנפלאה הזו..

בקרוב..