AriaMystic

במהלך שהייתה, אריה השתתפה בטקסים של הוואיו, למדה על המיתולוגיות שלהם והאתגרים שהם עומדים בפניהם בשל ניצול משאבים טבעיים.. היא הרגישה קשר עמוק לסיפורי ההתנגדות שלהם והחלה להבין את החשיבות של שימור לא רק מגוון ביולוגי, אלא גם מגוון תרבותי.. הוא חזר מלה גואהירה עם משימה חדשה: לקדם כבוד לתרבויות ילידיות ולתמוך בשילובן במדיניות שימור.. כאן, בארץ הוואיו, קהילה ילידית הידועה ביכולת ההתנגדות שלה ובקישוריות החזקה שלה עם היסודות, אריה מצאה שלום פנימי שמעולם לא חוותה לפני כן.. היא בילתה ימים במדיטציה בדיונות, צופה ברוח מפסלת צורות חדשות בחול, ולילות שלמים תחת שמיים כוכביים שנדמה היה שהם מספרים את הסיפורים של היקום.. אחרי הזמן שלה באמזונס, אריה נמשכה לקצה השני של קולומביה: מדבר גואהירה בצפון-מזרח המדינה.. הנוף הצחיח, עם דיונות חול חסרות סוף לכאורה ושמיים ענקיים נוגעים באופק, היו בניגוד חזק לג'ונגלים השופעים וההרים שהיא חקרה. זה היה בגואחירה שאריה חווה סוג של לידה מחדש רוחנית.

שם היא הבינה ששימור הוא לא רק על הגנה על האדמה, אלא גם על הגנה על התרבויות וידע אבות שהתקיימו יחד עם זה במשך אלפי שנים. החוויה הזו שינתה את נקודת המבט שלה על עבודתה ונתנה לה מטרה חדשה: לתמוך בזכויות של קהילות ילידים וללמוד מהם בתהליך השימור.. הדרך שבה שבטים אלה לימדו וגילמו כבסיס לאמונותיהם היו התכונות האמיתיות או המאפיינים שהיא רצתה לגלם בכל האנשים שהיא רצתה להקיף אותה, מאפשר לה להיות רעיון ברור של מה שהיא רצתה לחייה ולסביבתה על ידי הקיף את עצמה עם אנשים שהביאו לה ידע ואהבה עמוקה לטבע וללהיות אחד עם עצמה. במשך שבועות, הקבוצה תיעדה מינים שמעולם לא נרשמו קודם לכן.. בוקר אחד, בזמן שהלכו לאורך שביל צפוף, אריה והצוות שלה נתקלו בקהילה קטנה של אינדיאנים שחיו באופן עצמאי, כפי שעשו במשך מאות שנים.. מוקסמת מהידע שלהם על הג'ונגל והיכולת שלהם לשרוד באחת הסביבות העוינות ביותר בעולם, אריה נשארה איתם למשך חודש, ולמדה על צמחי מרפא, טכניקות ציד וקליטה, והיחסים הסימביוטיים שלהם עם הטבע.. יער הגשם של האמזונס הוא אחד המקומות המסתוריים והמסתוריים ביותר בכדור הארץ, ואריה תמיד חלמה לחקור אותו לעומק.. במהלך אחד הטיולים השאפתניים ביותר שלה, היא החליטה להיכנס לג'ונגל העבה עם צוות של חוקרים בינלאומיים. מלווה במדריכים ילידים, היא הפליגה במורד נהר הקקטה, יובל של נהר האמזונס העצום, לתוך לב הג'ונגל..

היא לקחה את הידע שלה והמציאה שינויים גדולים בקהילה כולה המבוססים על מרכיבי השינוי והתרבות כבסיס לשינוי סביבתי ומודעות באזור כולו, ואפשרו לקהילות השונות להבין את המטרה האמיתית של שינוי ושל חיים שבהם הסביבה והטבע צריכים להיות מרכיבים יסודיים בחיינו והשינוי שאנו מבקשים לקבל כבני אדם. עמק קוקורה היה לא רק מקום יוצא דופן ביופיו, אלא גם מערכת אקולוגית שברירית.. אריה והצוות שלה עבדו ללא לאות כדי להגן על בית גידול ייחודי זה מפני כריתת יערות והתרחבות חקלאית.. הם יצרו תוכניות חינוך סביבתי לחקלאים מקומיים, ללמד אותם טכניקות חקלאות ידידותיות לסביבה.. זה היה בשלב זה שאריה הבין ששימור אמיתי דורש מעורבות האנשים, לא רק להגן על האדמה. אחת החוויות המהפכניות ביותר של אריה התרחשה בעמק קוקורה, בלב אזור הקפה של קולומביה.. שם, עצי דקל השעווה, העצים הגבוהים ביותר בעולם, גדלו אצילי נגד השמים הכחולים, יוצרים נוף סוראליסטי. אריה הרגישה שהיא נכנסה לעולם אחר, אחד שבו הטבע הכתיב את הקצב של החיים.

לאחר סיום לימודיה, אריה וחברתה הטובה הקימו פרויקט מחקר באמזונס הקולומביאני.. המטרה הייתה להבין טוב יותר את המגוון הביולוגי של האזור ולעבוד עם קהילות מקומיות כדי ליצור דגמים של פיתוח בר-קיימא.. אריה תמיד זכרה את מילותיו של שמן ילידי שהיא פגשה במהלך אחת מהמשלחות שלה: "הארץ לא שייכת לנו; אנחנו שייכים לארץ”. הביטוי הזה הפך למנטרה של חייה.. זה היה באוניברסיטה שבו מדען צעיר ששיתף את התשוקה שלו לטבע היה חברו הגדול ושותף בהרפתקאות שלו. יחד הם נסעו למקומות מרוחקים, חקרו מערכות אקולוגיות לא ידועות ותיעדו מינים בסכנת הכחדה.. חברותם פרחה כשהם הכירו מקומות פנטסטיים ואקזוטיים, כמו טיפוס בהרים בחצות כדי לצפות בציפורים נדירות או מחנה בג'ונגל בחיפוש אחר יגוארים.. בגיל עשרים ושלוש, אריה החליטה ללמוד באוניברסיטה הלאומית של קולומביה. היא ידעה שהיא רוצה להקדיש את חייה לשימור הסביבה ולהגן על פלאי הטבע של ארצה.. במהלך שנות האוניברסיטה שלה, אריה העמיק את הידע שלה של הפלורה והפאונה הקולומביאנית, מהפארמוס ליערות הגשם. היא גם הצטרפה למספר קבוצות סטודנטים פעילים, תומכת בשימור חזק יותר ומדיניות הגנה על הסביבה..