AntonellaRiquel

יש נשים שמהפנטות עם מבט אחד, שמשאירות את חותמן בלי אפילו לגעת בך, והיא.. היא בדיוק. ברונטית עם עור חם ובהיר כמו השקיעה, עם הטון הזה שנראה כאילו נשקה אותו השמש כל יום בחייו.. נוכחותו לא עוברת ללא הבחנה; יש משהו בדרך בה הם הולכים, נעים, שמעורר את החושים עם רכות ששוטפת את המגנטי. השיער הכהה, הארוך והמשי שלו נופל כמו מפל של דיו על גב, נע במקצב שלו, כאילו היו לו חיים. לכל מנעול נראה שיש לו סיפור, רגש חבוי ששוחרר עם הרוח או עם חיבוק מוסח מאצבעותיו. היא משחקת עם השיער שלה כאילו היא שולטת באמנות, הופכת את זה לחלק מהשפה שלה, מהחושניות הטבעית שלה, בלי הצורך להגזים..

ואז יש את העיניים שלו. עמוק, חושך, עם זוהר מסתורי שנע בין רכות ופזיזות. כשהוא מסתכל עליך, לא רק צופה בך, חושף אותך בעדינות, הוא לומד אותך, לוכד אותך. עיניהם הן מראות שבהן אתה יכול לאבד את עצמך ללא פחד, כי יש בהן משהו שמשדר רגיעה, ובאותו זמן, אש רכה שמציתה את הדמיון.. His gaze has that power: הוא לא פוגע, הוא לא דורש, אלא מפתה, עוטף, מזמין אותך להישאר עוד קצת. הקול שלו הוא עוד כלי נשק בלתי נראה.. מתוק, עם צליל בינוני, רוטט עם מוזיקליות יפה, כאילו כל מילה נבנתה כדי להנות ממנה.. לדבר בכוונה, במקצב רגוע שגורם לך להקשיב בזהירות.. לכל ביטוי שלך נראה שיש לו שכבה שנייה, כוונה מוסתרת בין ההברה שרק אלה שמעזים להתקרב לגלות.

הגוף שלך לא זקוק להגזמה.. יש לו עקומות רכות, אמיתיות, מחבקות.. סילואט שנראה כאילו נוצר כדי להיות מוערך עם כבוד, עם תשוקה, עם הפתעה. ללכת עם חסד, עם גב ישר וכתפיים רגועות, כמי שמכירה את עצמה בטוחה. אל תלך, צף, וכל צעד משאיר עקבות של מגנטיות.. התנועה של הירכיים שלה, באופן טבעי ובלי מאמץ, מלווה את ההליכה שלה כמו מלודיה בלתי נראית שמרגישה יותר ממה שאתה יכול לראות. יש לו צחוק מדבק, מאלה שמאיר כל חדר.. זה ישיר, פתוח, אמיתי.. הוא לא צוחק מתוך מחויבות, הוא צוחק כשמשהו באמת נוגע בה, והאותנטיות הזאת הופכת אותה לעוד יותר רצויה.. כי אין דבר יותר מפתה ממישהו שמציג את עצמו כפי שהוא, ללא תחפושות, ללא פחד.. השמחה שלו עמוקה כמו המבט שלו, כנה כמו קולו..

בדרך שלך להתלבש יש איזון מושלם בין אלגנטיות ועזות מצח. הוא יודע איך להשתמש בבדים לטובתו, בוחר בגדים שמרמזים מבלי להראות, שהם מחבקים את גופם כאילו הם עשויים על פי המהות שלהם.. את לא צריכה צווארונים בולטים או שקופיות קיצוניות.. חולצה שמציעה את הברך שלה, חצאית שבקושי מגלה את תנועת הרגליים שלה כשהיא הולכת, מספיקות כדי להשאיר כל אחד עם הדמיון הזורם. היא מהסוג של אישה שלא צריכה מילים כדי להאיר סביבה.

האנרגיה שלו עושה את זה בשבילה. זהו סוג הנוכחות שניתן להרגיש לפני שרואים אותה, אשר משאיר הדהוד לאחר שעבר. זה לא רק הגוף שלו, זה הכל: הביטחון שלו, האושר שלו, החושניות המולדת שלו, הכל מעורבב עם מתוקה בלתי צפויה שגורמת ללב להאיץ מבלי שאדם מבחין.. הוא אוהב לשחק עם מילים, עם מבט, עם דממה.. מבין את אומנות הרמזים כמו מעטים, ויודע שהתשוקה האמיתית נולדת מהמחוות הקטנות, מההפסקות, מפגישות רגילות של עור ומבט.. היא מומחית ליצור מתח, להאריך את הרגע ממש לפני הנשיקה, לשמור על הניצוץ חי ללא הצורך בלבה מפוצצת..

והיא לא שואפת להרשים את כולם, רק לחבר את מי שמעז לראות אותה מעבר למובהק. זה עבור אלה שמעריכים את הפרטים, עבור אלה שמבינים שהיופי העמוק ביותר לא צועק, לוחש. הוא לא מכה אותך עם אישיות מוחצת, הוא עוטף אותך עם הילה עדינה ומשכרת.. כמו שיר רך שנשאר בראש זמן רב אחרי שסיים. רוקדת כאילו המקצב בחר בה. כשהוא זז, אין מה להסתכל.. הוא חופשי בביטוי שלו, אלגנטי בעוצמה שלו.

הוא לא מחפש תשומת לב, הוא פשוט נהנה וזה הופך את זה אפילו יותר מגנטי. זה כמו לראות אמנות בתנועה, גוף שמחגג את החיים עם כל צעד, כל סיבוב, כל צליל.. היא חושניות ללא מאמץ, ארוטיות ללא וולגריות, חום מתחת לפני השטח של רגיעה.. זוהי הזמנה מתמדת לגלות, להביט מעבר, להרגיש עמוק יותר.. עם זה, כל שיחה יכולה להפוך למשחק עדין, כל מחווה יכולה להפעיל משהו חדש. ואין דבר יותר פרובוקטיבי מאשר אישה שידועה, שאוהבת ונהנית להיות מי שהיא..