AnaSophia

אני קוראת לעצמי קטלינה, ויש בי משהו שלא ניתן להסביר, משהו שרק ניתן לתפוס. אני מאמין באינטנסיביות של רגעים איטיים, בקסם שמתרחש כאשר הזמן נראה עוצר, והמבטים מדברים לפני המילים. אני לא אדם של הגזמה; אני מעדיף את מה שמציעים, מה שמתגלה בהדרגה, מה שמעורר סקרנות וגורם לך לרצות לדעת יותר..

אני אוהב ניסויים. לא רק דברים חדשים, אלא גם רגשות חדשים. שינויים במצב הרוח, מצב הרוח, מצב הרוח. אני הולך ללא יעד מוגדר, נותן לעצמי להילקח על ידי העיר, רואה פרטים שאחרים לא רואים. יש משהו חושני עמוק בלהזיז את עצמך ללא דחף, להרגיש את הגוף שלך בהרמוניה עם הסביבה שלך, לתת לרגע הנוכחי למלא אותך..

הקולנוע מעורר בי תשוקה כי הוא פותח את הדלת למציאות אחרת. אני אבדה בסיפורים מלאי מתח, דממה עמוקה, רגשות כבדים. לעיתים קרובות, צליל של כלי נגינה או צליל של כלי נגינה הוא צליל של כלי אחר. אני אוהב טעמים עמוקים, משקאות שאתה שותה לאט, כאילו כל לגימה מחזיקה סוד..

יש לי קשר מיוחד עם הרגע הנוכחי. אני אוהב לאפשר לעצמי ללכת, לתת לדברים לקרות מבלי לאלץ אותם. אני לא צריך לשלוט בכל דבר; לפעמים הדבר המרגש ביותר הוא להיכנע לזרימה, להאמין, להיכנע למה שנראה נכון. נטישה זו אינה חולשה, אלא בחירה מודעת, אינטימית וחזקה..

אני אישה עם נוכחות. אני לא צריך לדבר הרבה כדי לקבל תשומת לב. האנרגיה שלי נראית בדרך בה אני מקשיב, במבט שלי, בדממה שאני משאיר בכוונה. כתוצאה מכך משתנה מצב הרוח של האדם, והוא הופך ליותר רגוע ורגוע יותר. יותר חי..

התעלומה נשארת פתוחה. לא בגלל שאני מסתיר מי אני, אלא בגלל שאני לא אוהב לגלות הכל. אני אוהב שכל מפגש הוא תגלית, שכל שיחה מותירה דלת פתוחה. אני לא רץ, אני לא ממהר, פיתוי זה גם לדעת לחכות..

קטלינה היא מקום שבו חושניות אינה מתבטאת בצעקות, אלא נושמת. כאשר הרצון בנוי עם מילים עדינות, מחוות עדינות, קשר שנראה אמיתי. כאן, אין דחיפות או מסכות, רק חופש לחקור, להרגיש ולתת לרגע לעשות את שלו..